קל לא נמצא במקורות.

— פִע', שִׁוַּעְתִּי, מְשַׁוֵּעַ, שַׁוְּעִי, שַׁוְּעוֹ, אֲשַׁוַּעַ, אֲשַׁוֵּעַ, אֲשַׁוֵּעָה, תְּשַׁוַּע, תְּשַׁוֵּעַ, יְשַׁוְּעוּ, יְשַׁוֵּעוּ, — הגביר והרים קול בצעקה, צעק לעזרה, בפרט אל אלהים, (um Hilfe) schreien; crier (au secours); to cry out (for help): אז תקרא ויי' יענה, תְּשַׁוַּע ויאמר הנני (ישע' נח ט). קראתי מצרה לי אל יי' ויענני, מבטן שאול שִׁוַּעְתִּי שמעת קולי (יונ' ב ג). עד אנה שִׁוַּעְתִּי ולא תשמע, אזעק אליך חמס ולא תושיע (חבק' א ב). בצר לי אקרא יי' ואל אלהי אֲשַׁוַּע1 (תהל' יח ז). יְשַׁוְּעוּ ואין מושיע (שם שם מב). כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וכו' וּבְשַׁוְּעוֹ אליו שמע (שם כב כה). שמע קול תחנוני בְּשַׁוְּעִי אליך (שם כח ב). יי' אלהי שִׁוַּעְתִּי אליך ותרפאני (שם ל ג). כי יציל אביון מְשַׁוֵּעַ (שם עב יב). אליך יי' שִׁוַּעְתִּי ובבקר תפלתי תקדמך (שם פח יד). קדמתי בנשף וָאֲשַׁוֵּעָה (שם קיט קמז). הן אצעק חמס ולא אענה, אֲשׁוַּע ואין משפט (איוב יט ז). מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תְּשַׁוַּע (שם כד יב). כי אמלט עני מְשַׁוֵּעַ (שם כט יב). מי יכין לערב צידו כי ילדו אל אל יְשַׁוֵּעוּ (שם לח מא). גם כי אזעק וַאֲשַׁוֵּעַ שתם תפלתי (איכ' ג ח). — ואמר בן סירא: וארים מארץ קולי ומשערי שאול שועתי (ב"ס גני' נא ט). — ובתו"מ: אם בפידו להן שוע2 וכו' בשכר שמשוועין לפני אני מושיע אותם (ע"ז ד.). — ואמר הפיטן: נתגלגלו רחמיו וכו' והטה אזן וסכת שיח משועים (משה בן קלונימוס, אדני חלד, קרוב' אחרון פסח).