*, פ"י, — שָׁף את הכלי וכדו', שף דבר מנקה על כלי וכדו', החליק או נקה אותו בחכוך, שפשף אותו1, abreiben, verstreichen; polir, boucher; to rub off, smear over: שורין ושפין (כרשיני תרומה) בטהרה (ב"ש, מע"ש ב ד; עד' א ח). מים כדי לשוף בהם את הקילור (שבת ח א). ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (שם כ ג). האשה לא תשרה את המרסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש (פסח' ב ז). שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל (מו"ק א י). והסכין שפה והיא טהורה (ע"ז ה יב). הסיף מאימתי מקבל טומאה, משישופנו (כלים יד ה). והמטה והעריסה משישופם בעור הדג, גמר שלא לשוף טמאה (שם טז א). שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש טהורין, קרטסן או שפן בשופין טמאין (שם ל א). שפין כלי כסף בקירטון (תוספת' יו"ט ד י). הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבנן באור והן טהורין, וכולם שנשתמשו בהן עד שלא שף יגעיל (שם ע"ז ח ב). ואלו הן גולמי כלי מתכות שהן טהורין, כל שהוא עתיד לשוף ולגרד ולכרכב לשבץ ולהקיש בקורנוס (שם כלים ב"מ ב י). הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורין, שפן והשחיזן חזרו לטומאתן ראשונה (שם שם ג י). לגין שהוא מלא מים שאובין ונתון על פיו טיט טופח, אם היו המים שוקעין בטיט והטבילן טהור וכו' ור' יוסע מטמא בשל מריקה מפני ששפין בו סידקי כלים (שם מקו' ו יג). מה מחיקה היתה במשכן, זעיר' בר חיננא בשם ר' חנינא שהיו שפין את העור על גבי העמוד (ירוש' שבת ז ג). בורית כרשינה למה היתה באה, שבה שפין את הצפורן מפני שהיא נאה (שם יומא ד ה). מלח לשוף ומים לדיח (רב יהודה, שם ע"ז ג ו). השף בין העמודים בשבת חייב משום ממחק (שבת עה:). בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים בתוכן אבל לא חוטטין ולא שפין את סדקיהן, ושל רבים חוטטין אותן ושפין את סדקיהן (מו"ק ה.). תנא, שף אחת בועט שתים, שף שתים בועט שלש (מנח' עו.). היו מביאים אפופולסימון ושף באבן ובאים בלילה ומריחים וחותרים (מד"ר בראש' כז). — וכפ"ע, שף דבר בדבר, חכך בו, התחכך בו, sich reiben (an); se frotter; to rub oneself: היה השרץ תלוי בין הקירות, שף בו ונפל על בגדיו או על ככר תרומה טהורה (תוספת' טהר' ד ג). שיהו חטים שפות זו בזו ונושרות סולתן בארץ ואתה בא ונוטל (ספרי דבר' שטו). דרך בני אדם להיות שפין בה (בדבילה) והיא נופלת (ירוש' שבת יא ג). א"ר לוי, ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בנתים ואינם מרגישים ואלו הן היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאה מן הגוף, היום מנין, א"ר יהודה את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעין (מד"ר בראש' ו). אין אנו יודעין אם פורחין הן (גלגל חמה ולבנה) באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן (רשב"י, שם שם). זה הכוכב שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסמר הזה שהוא נתון בעץ (שם שמות ה). בשעה שהיו ישראל נוסעין היו שני ניצוצין של אש יוצאין מתוך שני בדיו של ארון וכו' וכיון שהיו הניצוצין יוצאין היתה האש שפה בטועני הארון והיו נשרפים ומתמעטין (ר' יוסי בן זמרא, שם במד' ה). אף בגדיהם (של ישראל) שהיו מעשה שמים היה הענן שף בהן ואינו מזיקן (שם דבר' ז). — ובסהמ"א: והנשים שפין ממנו פניהם (ערוך ערך חריע). נתר, מין אדמה שחפין ושפין בה את הבגדים (רש"י, ירמ' ב כב). המזוהם וכהן שהוא מזוהם בזיעתו רוחץ ושף כל גופו בבושם ועובד (רמב"ם, ביאת המקדש ז יג). כסוי של מתכת ששפו ולטשו ועשאו מראה הרי זה מקבל טומאה (שם כלים ט ז). ותשוף ותקטיר פי הרחם במשיחה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד).

— נִפע', נִשּׁוֹף, — ששפו אותו: גזל וכו' מטבע ונישוף (תוספת' ב"ק י ד). בשעת זבלים מוציא אדם זיבלו וצוברו על פתח ביתו ברשות הרבים כדי שיישוף2  ברגלי אדם וברגלי בהמה (ר' יהודה, שם ב"מ יא ח). בנות עשירים צד ימין ממהר לבוא שנישוף באפריסותן (ר"ש בן אלעזר, נדה מה:). — ובסהמ"א: אבק וקש שנשוף וזז ממקומו (ערוך ערך נשף). והאיכא ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת (רש"י, שבת קלט:).