שֹׁפֵט, ש"ז, — איש שתפקידו לשפט את העם, דַּיָּן1, Richter; juge; judge: והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר וְשֹׁפֵט עלינו (שמות ב יג-יד). ויאמר משה אל שֹׁפְטֵי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור (במד' כה ה). ואצוה את שֹׁפְטֵיכֶם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דבר' א יו). שֹׁפְטִים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יי' אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק (שם יו יח). ובאת אל הכהנים הלוים ואל הַשֹּׁפֵט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט (שם יז ט). והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע את הכהן וכו' או אל הַשֹּׁפֵט ומת האיש ההוא (שם שם יב). ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי' לפני הכהנים וְהַשֹּׁפְטִים אשר יהיו בימים ההם ודרשו הַשֹּׁפְטִים היטב וכו' (שם יט יז-יח). ויצאו זקניך וְשֹׁפְטֶיךָ ומדדו אל הערים אשר סביבת החלל (שם כא ב). והיה אם בן הכות הרשע והפילו הַשֹּׁפֵט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (שם כה ב). וכל ישראל וזקניו ושטרים וְשֹׁפְטָיו עמדים מזה ומזה לארון (יהוש' ח לג). ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו ולראשיו וּלְשֹׁפְטָיו ולשטריו (שם כג ב). ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו וּלְשֹׁפְטָיו ולשטריו (שם כד א). ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שֹׁפְטִים לישראל וכו' שֹׁפְטִים בבאר שבע (ש"א ח א-ב). ואשיבה שֹׁפְטֶיךָ כבראשונה ויעציך כבתחלה (ישע' א כו). כי הנה האדון יי' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה וכו' גבור ואיש מלחמה שׁוֹפֵט ונביא וקסם וזקן (שם ג א-ב). והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שֹׁפֵט ודרש משפט ומהר צדק (שם יו ה). והכרתי שׁוֹפֵט מקרבה וכל שריה אהרוג עמו (עמ' ב ג). בשבט יכו על הלחי את שֹׁפֵט ישראל (מיכ' ד יד). השר שואל וְהַשֹּׁפֵט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה (שם ז ג). שריה בקרבה אריות שאגים שֹׁפְטֶיהָ זאבי ערב (צפנ' ג ג). מוליך יועצים שולל וְשֹׁפְטִים יהולל (איוב יב יז). ויקם את דבריו אשר דבר עלינו ועל שֹׁפְטֵינוּ אשר שפטונו (דני' ט יב). יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכו' ועמהם זקני עיר ועיר וְשֹׁפְטֶיהָ (עזר' י יד). מאלה לנצח על מלאכת בית יי' עשרים וארבעה אלף ושטרים וְשֹׁפְטִים ששת אלפים (דהי"א כג ד). ליצהרי כנניהו ובניו למלאכה החיצונה על ישראל לשטרים וּלְשֹׁפְטִים (שם כו כט). ויאמר שלמה לכל ישראל לשרי האלפים והמאות וְלַשֹּׁפְטִים ולכל נשיא לכל ישראל ראשי האבות (דהי"ב א ב). ויעמד (יהושפט) שֹׁפְטִים בארץ בכל ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר ויאמר אל הַשֹּׁפְטִים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי ליי' ועמכם בדבר משפט (שם יט ה-ו).1 — ובמשמ' שופט מושל על עיר2 או ארץ, גם בצרוף שופט ארץ, ובפרט שופטים מושלים אלו שהקים האל להושיע את ישראל ולמשל עליהם: ויקם יי' שֹׁפְטִים ויושיעום מיד שסיהם וגם אל שֹׁפְטֵיהֶם לא שמעו וכו' וכי קים יי' להם שֹׁפְטִים והיה יי' עם הַשֹּׁפֵט והושיעם מיד איביהם כל ימי הַשּׁוֹפֵט וכו' והיה במות הַשּׁוֹפֵט ישבו והשחיתו מאבותם (שופט' ב יו-יט). ולמן היום אשר צויתו שֹׁפְטִים על עמי ישראל והניחתי לך מכל איביך (ש"ב ז יא, וכעין זה דהי"א יז י). כי לא נעשה כפסח הזה מימי הַשֹּׁפְטִים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה (מ"ב כג כב). הנותן רוזנים לאין שֹׁפְטֵי ארץ כתהו עשה (ישע' מ כג). ואכלו את שֹׁפְטֵיהֶם כל מלכיהם נפלו3 הוש' ז ז. ועתה מלכים השכילו הוסרו שֹׁפְטֵי ארץ (תהל' ב י). מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שֹׁפְטֵי ארץ (שם קמח יא). בי שרים ישרו ונדיבים כל שֹׁפְטֵי ארץ (משלי ח יו). ויהי בימי שפט הַשֹּׁפְטִים ויהי רעב בארץ (רות א א). — ובהשאלה על האל השופט, שופט האדם והארץ4: כי יי' שֹׁפְטֵינוּ יי' מחקקנו יי' מלכנו הוא יושיענו (ישע' לג כב). כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שׁוֹפֵט צדק (תהל' ט ה). ויגידו שמים צדקו כי אלהים שֹׁפֵט הוא סלה (שם נ ו). כי אלהים שֹׁפֵט זה ישפיל וזה ירים (שם עה ח). הנשא שֹׁפֵט הארץ השב גמול על גאים (שם צד ב). ארץ נתנה ביד רשע פני שֹׁפְטֶיהָ יכסה (איוב ט כד). שם ישר נוכח עמו ואפלטה לנצח מִשֹּׁפְטִי5 (שם כג ז). — ובתפלה6: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה (תפלת י"ח, השיבה). — ובסהמ"א: אם מצאת צרכך ביד השוטר לא תלך אל השופט (שו"ת חוט המשלש).