1, שׁוֹרְךָ, שֹׁרְךָ, שׁוֹרֶךָ, שׁוֹרוֹ, מ"ר שְׁוָרִים, — הזכר מן הבקר, המשמש לעבודת השדה, למאכל האדם ולזבח לאלהים,  Stier, Ochs; taureau, boeuf; bull, ox:  כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו  שׁוֹר2 (בראש' מט ו). לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו וְשׁוֹרוֹ ומרו וכל אשר לרעך (שמות כ יז). וכי יגח שׁוֹר את איש או את אשה ומת סקול יסקל הַשּׁוֹר ולא יאכל את בשרו ובעל הַשּׁוֹר נקי ואם שׁוֹר נגח הוא מתמל שלשם וכו' הַשּׁוֹר יסקל וגם בעליו יומת (שם כא כח-כט). וכי יפתח איש בור ונפל שמה שׁוֹר או חמור (שם שם לג). וכי יגף שׁוֹר איש את שׁוֹר רעהו ומת ומכרו את הַשּׁוֹר החי וחצו את כספו (שם שם לה). חמשה בקר ישלם תחת הַשּׁוֹר וארבע צאן תחת השה (שם שם לז). אם המצא תמצא בידו הגנבה מִשּׁוֹר עד חמור עד שה חיים (שם כב ג). על כל דבר פשע על שׁוֹר על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה (שם שם ח). כן תעשה לְשֹׁרְךָ לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי (שם שם כט). כי תפגע שׁוֹר איבך או חמרו תעה (שם כג ד). למען ינוח שׁוֹרְךָ וחמרך וינפש בן אמתך והגר (שם שם יב). כאשר יורם מִשּׁוֹר זבח השלמים (ויקר' ד י). כל חלב שׁוֹר וכשב ועז לא תאכלו (שם ז כג). וישחט את הַשּׁוֹר ואת האיל זבח השלמים אשר לעם (שם ט יח). אך בכור שׁוֹר או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם (במד' יח יז). עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך הַשּׁוֹר את ירק השדה (שם כב ד). זאת הבהמה אשר תאכלו שׁוֹר שה כבשים ושה עזים (דבר' יד ד). לא תעבד בבכור שׁוֹרֶךָ ולא תגז בכור צאנך (שם יה יט). לא תחסם שׁוֹר בדישו (שם כה ד). שׁוֹרְךָ טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו (שם כח לא). ויחרימו כל אשר בעיר מאיש ועד אשה מנער ועד זקן ועד שׁוֹר ושה וחמור לפי חרב (יהוש' ו כא). ולא ישאירו מחיה בישראל ושה וָשׁוֹר וחמור (שפט' ו ד). את שׁוֹר מי לקחתי וחמור מי לקחתי (ש"א יב ג). ויזבח שׁוֹר ומריא (ש"ב ו יג). ידע שׁוֹר קנהו וחמור אבוס בעליו (ישע' א ג). והיה למשלח שׁוֹר ולמרמס שה (שם ז כה). אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל הַשּׁוֹר והחמור (שם לב כ). שוחט הַשּׁוֹר מכה איש זובח השה עורף כלב (שם סו ג). ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שׁוֹר מהשמאול לארבעתן (יחזק' א י). בגלגל שְׁוָרִים3 זבחו (הוש' יב יב). וימירו את כבודם בתבנית  שׁוֹר אכל עשב (תהל' קו כ). הולך אחריה פתאם כְּשׁוֹר אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל (משלי ז כב). באין אלפים אבוס בר ורב תבואות בכח שׁוֹר (שם יד ד). טוב ארחת ירק ואהבה שם מִשּׁוֹר אבוס ושנאה בו (שם יה יז). הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שׁוֹר על בלילו (איו' ו ה). שׁוֹרוֹ עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל (שם כא י). ואשר היה נעשה ליום אחד שׁוֹר אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי (נחמ' ה יח). — ובשמוש כולל, כמו בָּקָר: ויהי לי שׁוֹר וחמור צאן ועבד ושפחה (בראש' לב ו). ויזבח שׁוֹר ומריא וצאן לרב (מ"א א כה). — וגם העגל והעגלה הנולדים: שׁוֹר או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקר' כב כז). — ובצרוף שׁוֹר-פָּר, פַּר-שׁוֹר : קח את פַּר הַשּׁוֹר4 אשר לאביך ופר השני שבע שנים (שפט' ו כה). ותיטב ליי' מִשּׁוֹר פר מקרן מפריס (תהל' סט לב). — ובתמונה של גבורת האדם והשבט: בכור שׁוֹרוֹ5 הדר לו וקרני ראם קרניו (דבר' לג יז). — ובתו"מ: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך (פסח' ז יא). שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן, ב"ש אומרים הקדש (נזיר ה א). החליף שור בפרה או חמור בשור (קידוש' א ו). שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהם (ב"ק ד א). שור האצטדין אינו חייב מיתה (שם ד ד). שור שהיה מתחכך בכותל (שם שם ו). שור האשה, שור היתומים, שור האפוטרופוס וכו' שור ההקדש, שור הגר שמת ואין לו יורשין, הרי אלו חייבין מיתה (שם שם ז). אמר לשומר חנם היכן שורי, אמר לו מת, והוא שנשבר או נשבה או נגנב או נאבד (שבועות ח ב). הרי עלי שור , יביא הוא ונסכיו במנה (מנח' יג ח). אפילו שור שוה אלף דינרין ואין לו ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט (חול' ה ד). שור זה עולה ובית זה קרבן, מת השור ונפל הבית אינו חייב לשלם (ערכ' ה ה). שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך את שניהן (ר' בא, ירוש' גיט' ה ג). וראיתיך מושך שני שוורים קשורים (ר' יוחנן, שם שם). בשור שחור וביומי דניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו (שמואל, ברכ' לג.). שור בו יומו קרוי שור (רבא, ב"ק סה:). לא שנו אלא דאמר אחד משוורי הקדש, אבל אמר שור בשוורי הקדש הגדול שבהן הקדש (רבה בר אבוה, מנח' קח:). משור אחד יצאו שורים הרבה (ר' יהודה, מד"ר בראש' עה). — *ובפרט בדיני נזיקין, שור כאחד מאבות הנזיקין: ארבעה אבות נזיקין, השור והבור והמבעה וההבער, לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור (ב"ק א א). ג' אבות נאמרו בשור , הקרן השן והרגל (ת"ר, בבלי שם ב:). וא"י לרב דאמר כולם משורו למדנו היינו שור (שם ג:). — *וסוגים שונים בדיני השור המזיק: ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק (משנה שם א ד). שני שוורים תמים שחבלו זה את זה משלמים במותר חצי נזק (שם ג ח). שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו, מועד לאדם ואינו מועד לבהמה (שם ד ה). — *ומיני שוָרים, שור הבר, שור המדבר: שור המדבר, שור ההקדש וכו' הרי אלו חייבין מיתה (שם שם ז). שור בר מין בהמה (ירוש' כלא ח ו). — *ובצרוף, כתב על קרן השור6: שאמרו להן כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל (ירוש' חגיגה ב ב). — *ובלשון חידות, שור משפט: עשו לי שור משפט7 בטור מסכן8 (ר' יוסי בר אסיין, עירוב' נג:). — °שור, שם לאחד מי"ב המזלות, taurus: שנים עשר מזלות ברא הקב"ה הסדירן ברקיע וכו' טלה שור תאומים סרטן וכו' (בריתא דר' שמואל הקטן ה). המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם ואייר בשנה ויד שמאל בנפש (יצירה ה ב). וכלם משרתים לי"ב מזלות וכו' טלה שור תאומים וכו' (פדר"א ו). סידורן דמזלות טלה בניסן ושור באייר (ערוך ערך כמה). ומזל שור משמאל לאיש, ממקומו לא ימיש (ראב"ע, מכתב לר"ש אבן גאמע, כהנא ב, 37). וג' מעפר והשם שור בתולה גדי (הוא, ספר למשאלה בקדרות, ז). וכנגדו קציר כשהחמה בשור ותאומים (ראב"ח, ס' העבור ב, 81). שמזל טלה ל' מעלות ומזל שור ל' מעלות (רמב"ם, קדה"ח יא ח). וקרני השור בלי עבות אקשור, ועזבתי תאומים בחיי האם יתומים (ר"י חריזי, תחכ' כב, 210). — ואמר הפיטן: יללה השמיע שור במרומים על כי בכור שור שחו קרניו (אז בחטאינו, קינ' ת"ב). ועל טלה ושור אצלת כחך בהתיחדם (רשב"ג, כתר מלכות). — °ועין השור השמאלי, כינוי לכוכב כימה שבמזל שור: והנכון בעיני שהוא (כוכב) אחד והוא כוכב גדול יקרא עין השור השמאלי וכסיל כוכב גדול הו' לב מזל עקרב (ראב"ע, איוב לח לא). — °שור הים, שם חיה שבים: וכן בשור הימים עמדו עליו דייגים פעמים רבים וכו' (ר"ח קרשקש, מו"נ לרמב"ם ב, הקד' יב). שכן קבלו התלמודיים שיש שור בים ושור ביבשה, שור היבשה מותר לנו ושור הים אסור (שבט יהודה, השמד הל"ב, שוחט-בער, פט). — °וזנב השור: אחד מעשרה עגולי הכדור שלישי לך זנב השור קראתיו, והוא עובר בכל קוטב מקורים וכו' והושאל מלשון יון והזרים (ספר מראה האופנים, תרגום מרומית לשלמה אביגדור, כ"י בריט' מוז').