1, פיו"ע, אָשׁוּר, אֲשׁוּרֶנּוּ, תְּשׁוּרֶנּוּ, תָּשׁוּרִי, יְשׁוּרֶנּוּ, יְשׁוּרֶנָּה, תְּשׁוּרֵנִי, תְּשׁוּרֶנּוּ, — ראה, הביט, השקיף על: כי מראש צרים אראנו ומגבעות אֲשׁוּרֶנּוּ (במד' כג ט). אראנו ולא עתה אֲשׁוּרֶנּוּ ולא קרוב (שם כד יז). לא תְשׁוּרֵנִי עין ראי עיניך בי ואינני (איוב ז ח). ואיה אפוא תקותי ותקותי מי יְשׁוּרֶנָּה (שם יז יה). עין שזפתו ולא תוסף ולא עוד תְּשׁוּרֶנּוּ מקמו (שם כ ט). ועין נאף שמרה נשף לאמר לא תְשׁוּרֵנִי עין (שם כד יה). כי באחת ידבר אל ובשתים לא יְשׁוּרֶנָּה (שם לג יד). והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי יְשׁוּרֶנּוּ (שם לד כט). הבט שמים וראה וְשׁוּר שחקים גבהו ממך (שם לה ה). אך שוא לא ישמע אל ושדי לא יְשׁוּרֶנָּה אף כי תאמר לא תְשׁוּרֶנּוּ דין לפניו ותחולל לו (שם שם יג-גד). — ובמשמ' ארב, שָׁר הנמר על הדרך: ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אָשׁוּר2 (הוש' יג ז). אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תָּשׁוּרִי3 מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים (שה"ש ד ח). — ואמר הפיטן: שר הדבר כי [נח]וץ (ינאי, אתה מקרב רחוקים, קרוב' בראש', זולאי, מב). יה שר רעתו מכלה (הוא, איש אשר מכר, שם, נג). קימת לפידים שר ונמלא (הוא, אותותי, קרוב' שמות, שם, עד). חוזק לבו כשר לבת אש (הוא, שם שם, עו). וישיחו עם ישורון יום ישורון היכלם (ראב"ע, ובכן בכל לבי, איגר 249). השר כל ומנו לא נעלם (משלם בר קלונימוס, התכן מתחת, שחרית יוה"כ). — ואמר המשורר: ראיתיך ואת תשאג כשחל וכו' ושרתיך ואת תגאה ותצרח (ר"ש הנגיד, הלי תעש, בן תהלים, הברמן א, 23). אשור שחקים עלי ראשי וכוכבים כדמות ערוגה בנצנים מפתחה (הוא, האעצור, שם שם 112). ומי שר בעין לבו דרכיו ומתעלם (הוא, תנומה, שם שם, 133). ומי לא שר כזאת לא שר גדלה (הוא, יהוסף יט, שם ב, 84). הלא שרת אחי עשר קצר לב קצר דעת וגבהו כברושים וכו' וכמה תחזה מכה אלהים קצר קומה ולבב לו כלישים (הוא, בן משלי, אברמסון, 182). ושרתני בעין קלון כשורך נמבזה וחדל אישים ונכלם (רשב"ג, ואהבתי, ביאליק-רבניצקי א, 183). ואדע כי בעת אשור דמותך אזי ארף ויסור דאבוני (הוא, הלא גדל, שם, 198). עדי שרתי בחקרי האהבים (הוא, חקר היטיב, שם, 199). ראה אחי ושורה (הוא, תמורת מעשה, שם, 206). שור את פני שמש בעת יעל (רמב"ע, הענק א, ברודי, שב). ואשו תנוצץ לעברי דרכים ומראש גבעות מאורה ישורון (שם שם, שיב). העת יכרע לפני הכוס שור עין שמש מפי מצק (שם ב, שם, שלד). יאשי לעד משור אותו (שם ו, שם, שסא). איך סכלו לראות יאור יגר בתוך עיני ולשור אש בקרבי בערו (שם ז, שם, שסו). הביאני חלומי מקדשי אל ושרתי מלאכותיו החמודות (ר"י הלוי, אלהי משכנותיך ידידות, זמורה א, 6). לו שר בנו עמרם פני דודי מתאדמים העת שתות שכר (ר"י חריזי, לו שר, תחכ' נ, 430). —  ואמר המליץ: שור מראה הקשת בענן (ב"ז, ב"ס מד יב).

— פוע', שׁוֹרֵר, — כמו שׁוּר, הביט, ואמר המשורר: בת רמון ברב קנאתה תתנודד לבדה וכו' ותשורר בעין תאותה לצבית חמודה (רמב"ע, במגורי ידידי, ברודי, רעט).