1 [אין צורת מ"י של מלה זו ידועה.]

2 [השבעים תרגמו πλανῶν, תועה (דרך), הולג' in aranearum telas erit, לקורי עכביש יהיה, הסור' לטליותא הוא, לילדוּת, לנֹער, ות"י: לנסרי לוחין, ומעין זה, במשמ' בקיעים, רב שמושה של המלה בסהמ"א (אך עי' בדגמאות), אעפ"י שאין הוראה כזאת מתאימה לא לגזירת המלה ולא בענין, לגבי העגל העשוי זהב ולא עץ, וכן (רש"י סנה' ז.) לנסריי לווחים ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא ע"כ. וראב"ע: כמו שביבים ויפת אמר כי עגל שומרון יעשה ישראל להיות שובב וזה איננו נכון ע"כ. ורד"ק: כמו שברים וחתיכות כמו שיבא מכשורא בדברי חז"ל וכן אמרו וישב משה את דברי העם אל ה' דברים שמשבבין לבו של אדם כלומר שמשברין וי"ת ארי נסרי לווחין ע"כ. ואין אלה אלא נחושים (עי' גם שָׁבַב, הערה), וכן לא העלו החדשים פרוש מוסמך למלה, אך עי' גם לקמן.
ואמנם יש לשים לב לכך, שכוונת ראשיתו של הפסוק היא, שלא כחלוקת המסֹרת: כי מי שֹׂר-אֵל? (ככנוי לעגל הזהב, ששמו נמצא כעת בצורת ת'ר- אל, ז"א שׁוֹר-אֵל, ככנוי לבעל, המתֹאר בצורת שור, באוגריתית) כי הוא חרש עושהו ולא אלהים הוא. ואפשר שאין "שבבים יהיה" מורה על עתידו של עגל שמרון אלא, כראשית הפסוק, לדרך יצירתו, שנוצר כמעשה חרש בשביבי האש, שנפח הצורף, ולכך מתאימה אף המלה "כי" שאינה מתפרשת בהבנה הרגילה. ולפי זה יהיה שְׁבָבִים כמו שביבים ממש, ואולי אף יש לבטא כך. ועל כן צדק בקרוב דונש באמרו: ושובים ושבבים בפתרונו שוים ופשרו כשביבים לאש בכיורים (לדורש החכמות, אלוני, פו). ולשוא טענו נגדו תלמידי מנחם: ופתרת כי שבבים כשביבי אש בלא עד כי אמרת זה קרוב לזה ולא יתכן ביען כי המשקל כה הוא רְדִיד יְדִיד שְׁבִיב ולא תאמר רְדָדִים שׁבָבִים (תשו' תלמידי מנחם, 85).]