ב. שׁוּר
ש"ז, מ"ר כנ' שׁוּרַי, — אויב, אורב, כמו שורר1: ותבט עיני בְּשׁוּרָי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהל' צב יב-יג). — ואמר המשורר: האל כונן אשורי, ויסד בחסד שורי, ולחיק צרי ושורי נקם ושלם שלם (ר"י הלוי, קראים בלבב, זמורה ח, 363).
1 [כך הבינו התרגומים הקדומים ופרשני המקרא מלה זו, כהוראת שׁוֹרֵר, אויב ואורב. ואמנם לפי זה קשה בתקבֹלת: בקום עלי מרעים תשמענה אזני, שאינו לשון ראית נקם. ועל כן הביע העורך בקבץ דביר ב 81 את ההשערה, שמא הכונה כאן לשָׁרִים וּמְרִעִים, הקמים לפני אומר המזמור; ומה הם שרים ומריעים? — צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (פס' יג), וצ"ע.]