1 [מן המפרשים העברים היו שראו כאן את הפעל שׁוּר כלשון ראית פנים, כמו אשורנו ולא קרוב רש"י, ועם זה אף קשרו אותו כענין תשורה בהמשך הדברים, כפרוש רש"י: וכן ותשורה אין להביא, דורון של הקבלת פנים, ע"כ; ואחרים בארוהו כלשון הליכה בשַׁיָּרָה, וכערב' שׂאר سار במשמ' הלך בשירה, אשור' שָרֻ (מן שור) התהלך, ועי' גם בערך א. שָׁרָה, על שרותיך יחזק' כז כה.  ואלה דברי דונש בתשובתו תשו' דונש על רסע"ג 63: ופתר ותשורי למלך בשמן והמנחתה למלך השמן, והחליף פתרון הבי בהא, ואין פתרונו כשאמר אבל דימויו אשורנו ולא קרוב ופרשתי והרביתה לו הבישול בשמי בשמים ושנדמה לו כי הוא מן מנחה כמות ותשורה אין להביא, ואין תשורה אלא מן אשורנו, ע"כ. ואולם תרגום השבעים ϰαὶ ἐπλήϑυνας τὴν ποϱνείαν σου μετ᾿ αὐτῶν, כלו' ומלאת זנוניך בהם, שהוא על כל פנים רחוק מלשון המקור שלפנינו; הוולג' מתרגמת: et ornasti te regi unguento, כאלו: התקשטת למלך בשמן, וכן הסורי:  ואשתכחתי למלכא במשחא, ות"י בדרשה:  כד עבדת ליך אוריתא אצלחת במלכותא וכו'. א. גיגר, שחשב למצא כאן את ענין הקרבן למלך או למֹלך, הציע לגרֹס:  ותשִׂירי במשמ' ותמליכי, ועי' כנגד זה בדברי העורך, הלשון והספר א, 89, המנמק את הקריאה:  ותשרי  לְמֻלֵךְ בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי צָריֵךְ עד מרחק; ואמנם הכתיב החסר ותשרי (כן גם במגלות ים המלח) מרשה גם את המבטא וַתַּשְׁרִי מן שרה כלשון ותפתחי וכדו', ואולי כך עקר.]