אין בנין קל במקרא.

— הָפע', רק בינו' בצרוף שֵׁשׁ מָשְׁזָר, פשתן לבן מְפֻתָּל לפתילי חוטים1, gezwirnt; (re)tordu; twined, twisted: ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש מָשְׁזָר ותכלת וארגמן ותלעת שני (שמות כו א). ועשית פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מָשְׁזָר (שם שם לא). ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מָשְׁזָר (שם שם לו). ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה קלעים לחצר ושש מָשְׁזָר (שם כז ט). ועשו את האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש מָשְׁזָר (שם כח ו). —  ואמר הפיטו: פשטתי אדר כתנת משזרת (שני שדיך, יוצר שבת חוה"מ פסח). 

— קל, *שָׁזַר, — פִּתֵל חוטים לפתיל, zwirnen; (re)tordre; to twine, twist: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת טווי ושזור (ספרי במד' קטו). אילו אמר חוט אחד, כפול לשנים, קליעה לשלשה, שזור לששה, משזר לשני' עשר (ירוש' שקל' ח ג). המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות חוטין כשרין, מאי שנא לשונות דאמר אדעתא דגלימא צבעינהו חוטין נמי נימא אדעתא דגלימא טוינהו, בשזורים, שזורים נמי נימא אדעתא דשיפתא דגלימא עייפינהו, במופסקין (ערוב' צו:). חמשה קראי כתיבי, חד לגופיה וכו' וחד שיהיו שזורין (יומא עא:). בד שיהיו של בוץ, בד שיהו חדשים, בד שיהו שזורים (ת"ר, זבח' יח:). מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושה אותן כמין רימונים (שם פח:). המוצא תכלת אע"פ שהיא שזורה פסולה (מסכת ציצית, קירכהיים, 23). — ובסהמ"א: שוזר ב' קצות של הוצא ונועצן בהושענא עצמה (ר"ח, סוכ' לג:). טווין צמר לבדו ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין ב' חוטין זה עם זה (ערוך ערך שע). זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר, חמשת מינים הללו שזורין וכו' שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט זהב עם כל אחד ואחד ואחר כך שוזר את כולם כאחד וכו' למדנו שחוט של זהב שזור עם כל מין ומין (רש"י, שמות כח ו). נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה (רש"י, ויקר' יט יט). מנהג ששמנה חוטין שבציצית אינם שזורים שנים יחד וכו' ונראה בעיניהם שאם ישזור שנים יחד נמצא שמרבה בחוטין אבל של מלכות לותיר מיהא שוזרין אותו (סדור רש"י תרטו). והקלקין השזורין מן השיער (רמב"ם, כלים כא ב). כשחוט אחד ניתק פוצע ראשיהן ושוזרן ביד עד שיהיה נארג (ר"נ על הרי"ף שבת לא:, ניתקה). פתיל תכלת, חוט כפול ושזור (רד"ק, סה"ש, פתל). נפתלתי עם אחותי ג"כ מל' פתיל וקליעה שנעשיתי שזורה עם אחותי (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א, מא:). — ואמר הפיטן: נרתקים בעבתות שזורם, בטחו ביי' עזרם (מנחם בר מכיר, אחור וקדם, זולת שבת של הפסקה ראשונה). 

— פֻע', שֻׁזַּר, — כמו הַָפע': מחרוזו חכמה ומפרדו ערמה ומכתבו רקמה ברקמת משוזרים (את מי חרפת, תשו' תלמידי מנחם, 4). פאר בקוריה באגד משזר פעלתה בסגן בעדי משזר (ממרה חקה, יוצר פרה).