פ"י, שְׁזָפַתְנִי, – השיג, תָּפַשׂ1, packen, erfassen; saisir; to seize : עין שְׁזָפַתּוּ ולא תוסף ולא עוד תשורנו מקמו (איוב כ ט). נתיב לא ידעו עיט ולא שְׁזָפַתּוּ עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ וכו' (שם כח ז ח). אל תראני שאני שחרחרת שֶׁשְׁזָפַתְנִי השמש (שה"ש א ו). — ובמדרש, רק במליצת הכתוב: כך אנו אם שמשה של עבודה זרה שזפתנו אבל אתם שזופים ממעי אמכם, עד שאתם במעי אמכם עבדתם עבודה זרה (מד"ר שה"ש, אל תראוני). — ובסהמ"א במשמ' ראה, או שרף, השחיר, sehen, brenen; voir, bruler; to see, burn: והיו בנות מצריות מצעדות על החומה ומשליכות עליו (על יוסף) טבעות זהב אולי יסתכל בהן את יופי תוארן ולא שזפתו עין אדם (פדר"א לט). מהו שאפרוש עליה סדין לצל שלא תשוזפך2 השמש (רש"י, סוכה כז:). אמר הלילה היה ליום וכו' ובמה יתגאה עלי כי אם בשמשו השוזפת ואשו השורפת (ר"י חריזי, תחכ' לט, 310). ואם תפחד בפנים משינוי השמש שישזף העור (פרוש אבן רשד על חרוזי אבן סינא). והעם הזה (מעבר לנהר סמבתיון) שזופים מעט מחום השמש (מנשה בן ישראל, מקוה ישראל, ט:). את כל אשר רצו להעלים ןלהתיר לבלתי תשזפו השמש (יוסט, אגרת לשד"ל ו). שזופי השמש אבל לא משחתי תואר (הם המצרים) (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, מצרים, יז:). —  ואמר הפיטן: גיויו שחף קרח וגופו שזף קדח (ינאי, איחור והפכפך, קרוב' בראש', זולאי, מג). שזופה נזופה בשבלת שטופה (רשב"ג, שזופה נזופה, ביאליק־רבניצקי ב, 13). שזופת שמש, לחוצת פתרוסים (הוא, שזופת שמש, שם שם 124). שזופי פליטי, אפופו עיטי (הוא, שזופי פליטי, שם שם 220). עלי פשע אשר עותה סלול דרך אשוריה ועל צבאות קהליה שזופיה שחוריה (אלי ציון, קינ' ת"ב). מערכה גדושה שזופה ככירה לא קטומה וגרופה (יצחק ברבי שלום, אין כמוך באלמים, יוצר שבת א אחר פסח). והחמה שזפתני שאפתני שרפתני (ראב"ע, אני תמה, איגר 63). שודדים כשמעו המלת ההמון, שקדו להקיץ המלך ולכמון, שזפוהו מת מושכב בארמון (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר שבת א חנכה). —  ואמר המשורר: שמש שזפה ותך עליה ומנוחה לא מצאה (מנחם בן סרוק, אפודת נזר, מכתב למלך הכוזרים). ועין מות מצפה אל עיני קהלות להשמידם ושוזפת (ר"ש נגיד, נגלית ישרה, בן תהלים, הברמן א, 141). ידידי, הלבן עשר וששה ספד ובכות עלי יום האסיפה, אשר היה להמשך בילדות בלחי כחבצלת שזופה (רשב"ג, מליצתי בדאגתי, ביאליק־רבניצקי א, 3). וכוכבי הערגות זרחו בו בעין שמש לאט היו שזופים (רמב"ע, גדודי ליל, ברודי, קפו).  ולו נשאו אלי חמה פניהם אזי עזבו פני חמה שזופות (ר"י הלוי, יפי קול, זמורה א, 44). האביד נצחי שחור מחלפות וכו' שחרו כי הם בשמשך שזופות (הוא, בא ידידי, שם ב, 52). עמדה כמסך בין ברק שמש ובין העם לבלתי תהיה שזפת (הוא, חפה עלי, שם שם 102). עין אשר תשקיף כעין שמש אבל היא מענקת אור ולא שזפת (הוא, העוד לילדות, שם ג 162). שלום לחמה משזופיה (הוא, שלום לבת, שם שם 171). ונפשו בגן עדן בעין רצון שזופה (אלעזר הבבלי, יחידתי, ברודי, קכ). לזאת קדר והלהב שזפו (ר"י חריזי יליד ליל, תחכ' ד, 53). שזופה הדופה ורדופה (ר"י נגארה, פזמונים, מ"צ פרידלנדר כח). עיני ראשונה שם השמש שזפו (יל"ג, מלחמות דוד בפלשתים א, כל שיריו ג ו, 31).

— פֻּע', °שֻׁזַּף, — ששזפתו השמש, ואמר הפיטן: ובעננים בארבעים סבבום, לא שרב ולא מזרב אפורים, ואין שזף ואין מזף ונזף, כאלו העננים בם תפורים (ר' צהלל גאון, לצור יעקב, שירי היחוד והכבוד, הברמן, קס).

— הִפע', °הִשְׁזִיף, —  עשה שתשזף השמש. ואמר הפיטן: צמאון צהרים בל ישזיף עדנים אחורים (ר"א קליר, אלים ביום מחסן, טל, א פסח.).

— נִפע', °נִשְׁזַף, — ששזפתו השמש, נוהג בספרות ובדבור.