קל לא נמצא בתו"מ.

— הִפע', *הִשְׁחִיז1 — לטש, שנן, schleifen, schärfen; émoudre; to grind, sharpen: אין משחיזין את הסכין ביום טוב אבל משיאה על גבי חברתה (ביצה ג ז). השחיז את הסכין ועף ובא חברו ושחט וכו' פסולה (חול' ב ג). הסיף מאימתי מקבל טומאה משישופנו והסכין משישחיזנה (כלים יד ה). אין מוכרין להן (לעכו"ם) לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להם את הזין (תוספת' ע"ז ב ד). הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורין, שפן  והשחיזן חזרו לטומאתן ראשונה (שם כלים ב"מ ג י). סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה (זבח' פח.). — ובסהמ"א: כסכין זה, כל זמן שמשחיזו במשחזת מתמרק החלודה שעליו ומתגלה צחצחות (ר' אליהו, שבט מוסר יא). — ואמר הפיטן: צוארה פשטה ומאכלת השחיזה וחדדה (קלונימוס הקטן, אמרתי שעו, קינ' ת"ב). — ואמר המשורר: עטי לו צר עליו יוצר, עליו חרב פי אשחיזה (עמנואל פרנסיס, צבי מודח, 103).

— הָפע', *הָשְׁחַז, — שהשחיזו אותו:והכבד כתער מלוטש, מחודד ומושחז (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, לטוש).

— קל, °שָׁחַז, — לטש, גם בינו', פָעו', שָׁחוּז, — לטוש2: פי' משחזת נקראת (כן) בשביל ששוחזין בה ולוטשין הסכין (ערוך ערך שחז). מגלה נטושה, שחוזה מגלך להרוג את אלו (רש"י, סנה' צה:). שאין סכין חדה ושחוזה אבל אין בה פגימה (ספר הפרדס, הלכות שחיטה). — ואמר הפיטן: כלי קרב נשא וחרבות שחוזות (ר' משה ב"ר קלונימוס, אימת נוראותיך, יוצר אחרון פסח). — ואמר המשורר: וחדודיו ביום קהו שחזן (ר"י הלוי, הגם לכבש, זמורה ג, 308). — ובמשמ' רמחים שנונים, ואמר המשורר: אל תבקש להגיע בקניך שחוזיו (הוא, נאם אסף, שם א, 39). —  °ובהשאלה, חרוזות שנונות: ונפשו באהבת  השירים בערה ובחרוזות השחוזות המאירות (ר"י חריזי, איתיאל ט, פרץ, 74).

— נִפע', °נִשְׁחַז, — כמו הָפע', ואמר הפיטן: גמול נמלט מאבח נשחז, בפשטו צוארו דמו לא נפחז (רשב"ג, אזי בהר המור, ביאליק-רבניצקי ב, 168).