ב. שָׁחַח
*, פ"ע, — הטיל מים, השתין(?)1: ואשר יוציא ידו מתוחת בגדו והואה פוח2 ונראתה ערותו ונענש שלושים יום וכו' והמוציא את יד שמאולו לשוח בה ונענש עשרת ימים (מגלת סרך היחד ממדבר יהודה VII , 13-15).
1 [זאת כנראה הוראת הפעל כאן, כמו שַׁח' شخّ (בח' דגושה, מן שׁח'ח') בערב'.]
2 [כלו' והוא פוֹחֵחַ, ערם.]