1, שְׁאֹל, שזו"נ, ה הכוון שְׁאוֹלָה, שְׁאֹלָה, – מקום (משכב) המתים מתחת לרץ, ארץ הרפאים, אבדון, בור שחת כמו orcus, Αίδης,  ביונ' ורומ', Unterwelt, Totenreich; les enfers; Hades: כי אש קדחה באפי ותיקד עד שׁאוֹל תחתית (דבר' לב כב). שְׁאוֹל מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים (ישע' יד ט). ותשלחי צריך עד מרחק ותשפילי עד שׁאוֹל (שם נז ט). והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל ארץ תחתיות את יורדי בור וכו' ידברו אלי גבורים מתוך שְׁאוֹל וכו' (יחזק' לב יח-כא). אהי דברך מות אהי קטבך שְׁאוֹל (הוש' יג יד). אם יחתרו בִשְׁאוֹל משם ידי תקחם ואם יעלו השמים משם אורידם (עמ' ט ב). יי' העלית מן שְׁאוֹל נפשי חייתני מיורדי בור (תהל' ל ד). והצלת נפשי מִשְּׁאוֹל תחתיה (שם פו יג). אם אסק שמים שם אתה ואציעה שְׁאוֹל הנך (שם קלט ח). ארח חיים למעלה למשכיל למען סור מִשְּׁאוֹל מטה (משלי יה כד). גבהי שמים מה תפעל עמקה מִשְּׁאוֹל מה תדע (איוב יא ח). אם אקוה שְׁאוֹל ביתי בחשך רפדתי יצועי לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה (שם יז יג). —  ירד שאול(ה), הוריד שאול(ה), הורד שאול: וימאן (יעקב)   להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שְׁאֹלָה (בראש' לז לה). והורדתם את שיבתי ביגון שְׁאוֹלָה (שם מב לח). ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שְׁאלָׁה (במד' יו ל). ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם וכו' וירדו הם וכל אשר להם חיים שְׁאֹלָה ותכס עליהם הארץ (שם שם לב-לג). יי' ממית ומחיה מוריד שְׁאוֹל ויעל (ש"א ב ו). ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלם שְׁאֹל (מ"א ב ו). והורדת את שיבתו בדם שְׁאוֹל (שם שם ט). הורד שְׁאוֹל גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה (ישע' יד יא). ביום רדתו שְׁאֹלָה האבלתי כסתי עליו את תהום וכו' מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שְׁאֹלָה את יורדי בור וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן וכו' גם הם אתו ירדו שְׁאֹלָה (יחזק' לא יד-יז). ישימות עלימו ירדו שְׁאוֹל חיים (תהל' נה יו). כלה ענן וילך כן יורד שְׁאוֹל לא יעלה (איוב ז ט). בדי שְׁאֹל תרדנה אם יחד על עפר נחת (שם יז יו). — ובצרופים עם פעלים אחרים: ישובו רשעים לִשְׁאוֹלָה (תהל' ט יח). יבשו רשעים ידמו לִשְׁאוֹל (שם לא יח). — ובצרוף מסֻפק: כצאן לִשְׁאוֹל שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שְׁאוֹל2 מזבל לו (שם מט יה). כי שבעה ברעות נפשי וחיי לִשְׁאוֹל הגיעו נחשבתי עם יורדי בור (שם פח ד-ה). רגליה ירדות מות שְׁאוֹל צעדיה יתמכו (משלי ה ה). מי יתן בִּשְׁאוֹל תצפנני תסתירני עד שוב אפך (איוב יד יג). וברגע שְׁאוֹל יחתו (שם כא יג). —  שערי שאול: בדמי ימי אלכה בשערי שְׁאוֹל פקדתי יתר שנותי3 (ישע' לח י). —  עִמְקֵי שאול: ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שְׁאוֹל קראיה (משלי ט יח). —  חֶבְלֵי שאול: חבלי שְׁאוֹל סבני קדמני מקשי מות (ש"ב כב ו; וכעין זה תהל' יח ו). —  מְצָרֵי4 שאול: אפפוני חבלי מות ומצרי שְׁאוֹל מצאוני (תהל' קיו ג). —  בֶּטֶן שאול: קראתי מצרה לי אל יי' ויענני מבטן שׁאוֹל שועתי שמעת קולי (יונה ב ג). —  דַּרְכֵי שאול: דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות (משלי ז כז). —  פדה, הציל, מלט וכדו' מיד שאול: מיד שְׁאוֹל אפדם ממות אגאלם (הוש' יג יד). כי לא תעזב נפשי לִשְׁאֹל לא תתן חסידיך לראות שחת (תהל' יו י). אך אלהים יפדה נפשי מיד שְׁאוֹל (שם מט יו). מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שְׁאוֹל (שם פט מט). אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות אתה בשבט תכנו ונפשו מִשְּׁאוֹל תציל (שם כג יג-יד). —  והשאול כחיה טורפת אשר לא תשבע: לכן הרחיבה שְׁאוֹל נפשה ופערה פיה לבלי חק (ישעי' ה יד). אשר הרחיב כִּשְׁאוֹל נפשו והוא כמות ולא ישבע (חבק' ב ה). כמו פלח ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שְׁאוֹל (תהל' קמא ז). נבלעם כִּשְׁאוֹל חיים ותמימים כיורדי בור (משלי א יב). שְׁאוֹל ואבדה לא תשבענה (שם כז כ). שלוש הנה לא תשבענה וכו' שְׁאוֹל ועצר רחם5 (שם ל יה-יו). —  השאול כמקום אשר לא יהללו בו ולא יודו בו לאלהים: כי לא שְׁאוֹל תודך מות יהללך לא ישברו יורדי בור אל אמתך חי חי הוא יודך כמני היום אב לבנים יודיע אל אמתך (ישע' לח יח-יט). כי אין במות זכרך בּשׁאוֹל מי יודה לך (תהל' ו ו). —  וכמקום אשר אין בו מעש וחשבון: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודת וחכמה בִּשְׁאוֹל אשר אתה הולך שמה (קהל' ט י). —  וכדוגמה לדבר נסתר ונעלם: שְׁאוֹל ואבדון נגד יי' אף כי לבות בני אדם (משלי יה יא). ערום שְׁאוֹל נגדו ואין כסות לאבדון (איוב כו ו). —  עשה חזה עם שאול: כי אמרתם כרתנו ברית את מות ועם שְׁאוֹל עשינו חזה (ישע' כח יה). —  ובמשל לעֹז הקנאה: עזה כמות אהבה קשה כִשְׁאוֹל קנאה (שה"ש ח ו). —  ואמר בן סירא: חשכת בשרי משחת ומיד שאול הצלת רגלי (ב"ס גני' נא א-ב). ותגע למות נפשי וחיתי לשאול תחתיות (שם שם ו). ארים מארץ קולי ומשערי שאול שועתי (שם שם ט). —  ובתו"מ: ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך (אב' ד כב). אומ' משה, רבון כל העולמים, כן הגון להם שתתן להם ותהרגם, אומ' לו לאדם טול  כבר ורד לשאול (תוספת' סוט' ו ז). דתני בשם ר' נחמיה כל דבר שהוא צריך למ"ד מתחילתו ולא ניתן לו ניתן לו ה"א סופו כגון לחוץ חוצה וכו' מתיבין לר' נחמיה והא כתיב ישובו רשעים לשאולה אמר רבא בר זבדא לדייטי התחתונה של שאול (ירוש' יבמ' א ו). שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם, וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסים בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות (ברכ' טו:). לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול (פסח' פז:). שני שערים יש לשאול אחד פנימי ואחד חצוני (פסיק' רב', דיבורא שתיתאי, קכד:). — ובסהמ"א: המדור הה' נקרא שאול ושם נדונים האפיקורסים והכופרים בתורה (ראשית חכמה יג, שער היראה, כז.). ולב עכרן פחד וכו' ויאמר אך זאת עצה לא שמעוה שאול ואבדון (מאפו, אהבת ציון א). —  ואמר המשורר: לו אחרי מותי באזני יעלה קול פעמון זהב עלי שוליך, או תשאלי לשלום ידידך משאול אשאל בדודיך ושלומיך (ר"י הלוי, מה לך צביה, זמורה ב, 18). אט לי, כרוב ממשח, ואל תשפך פני ותפילם ולא נפלו בשאול6 בעוד אישים אשר לא שאלו מקצת אנשים שכבר שאלו (אלעזר הבבלי, אט לי, דיואן ברודי, קיט). ותוך בטן שאול תחצב (הנמלה) מערות לה וחופרת, ובין חדרי שאול תצפון אשר אוספת וצוברת (ר"י חריזי, תחכמוני ד, 49).