שִׁחֵץ
*, ת"ז — כמו שָׁחוּץ: אמ' ר' חנינה שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים שיותר מששים ככרי זהב היו מוצִיאין בה וכו' אית לך מימר שמעון הצדיק שיחץ היה? ירוש' שקל' ד ג 1. וימת נדב ואביהוא וכו' רבי לוי אמר שחצים2 היו, הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, מה היו אומרים אבינו מלך וכו' אין זו אשה הוגנת לנו מד"ר ויקר' כ.
1 [ובתנחומא בובר חקת כה, 118, באותו ענין: והתנן שמעון הצדיק עשה וכו' אית לך למימר על אותו צדיק שהיה שחץ. וכעין זה פסיק' ר"כ, פרה מ'.]
2 [במדרש תהילים עח יח בובר, 356: שקרנין, וראה הערת בובר שם.]