*, ש"ז, — חרפה, שקוץ1, Schmach, Schande; ignominie, honte; ignominy, shame: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו, אדם אומר לחבירו במה סעדת היום בפת עמילה או בפת שאינה עמילה וכו' (רב יהודה בשם רב, שבת סב:). בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול וכו' לא תימא שמץ פסול אלא אימא שחץ פסול (פסח' ג:). את כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ וכו' א"ר ברכיה אילו הגיותנין שעושין עצמן אלוהות והקב"ה עושה מהן שחצי' בעולם, וכן סנחריב נתגאה ונעשה שחץ בעולם שנאמר ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך יי' ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף איש, לכך כתיב את כל גבוה יראה שהקב"ה מראה שחץ של גיותנין לכל הבריות וכו' א"ר חמא בר חנינא אני ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראה שחצו לבריות (מד"ר שמות ח). את כל גבוה יראה, אמר ר' ברכיה אילו הן הגוותנין שרוחן גסה עליהן,  ומגביהין את עצמן, ועושין עצמן אלוהות, מה הקב"ה עושה להם, מראה אותם לבריות, ועושה אותן שחץ בעולם, שנאמר הוא מלך על כל בני שחץ, כגון נבוכדנאצר שעשה אותו שחץ , שנאמר ומן בני אנשא טריד וגו', וכן סנחריב נעשה שחץ , שנאמר ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו', שהקב"ה מראה שחץ גיוותנין לכל בריה (תנחו' בובר וארא ח, 24). הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', ומהו אני מלא, אמר ר' חמא בר' חנינא אמר הקב"ה אני ממלא ממנו את העליונים ואת התחתונים, ומראהו שחץ לבריות, למה שהן מתגאין ועושין עצמן אלוהות, ואת כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ, שהוא מולך על כל אותן שמתגאין ועושה אותן שחץ (שם שם, 25). — ובסהמ"א גם במשמ' גאוה ויהירות: הבנים יוצאים בזגין הארוגים להם בכסותם, אבל אם אינם ארוגים לא, שגם הבנים יש להם שחץ ומשלפי ומחוי (הלבוש או"ח שבת כג). גאים ואנשי שחץ (שמשון בלוך, שבילי עולם א, מצרים, יז:). — ואמר הפיטן: צהל לתת ידיו על שורו וביקש צרי לשחצו ורשות לצלעו (קטע מעבודה, Elbog, Stud, 167).