שְׁחַרְחֹר

1, ת"ז, רק נק' שְׁחַרְחֹרֶת, - מָשְׁחָר בקרני השמש: אל תראֻני שאני שְׁחַרְחֹרֶת ששזפתני השמש (שה"ש א ו). - ואמר הפיטן: והכין חפה מיפה לכבוד ולתפארת, וחבקני ונשקני טרם היותי שחרחורת (רי"ל בר ראובן, יום זה הוריד, אזהרות, ב:). ואני שחרחורת, תהלה בפי סודרת (לבעל התפארת, יוצר שבת ג אחה"פ). — ואמר המשורר: וכל נפש שחרחרת וכל לב כמו דונג וכל פנים צהבים (ר"ש הנגיד, שמואל קדמה, בן תהלים, הברמן א, 61). אזי אורו שתי עיני ואיבתי שחרחרת (הוא, שלח יונה, שם שם, 42). קבל תהלתי מקום שירך ואם לא תלן שחרחרת מקום ברה ויפה (הוא, לכל זמן, שם שם ב, 17). שמש שזפתנו מלהבי חשקך אל תחזה נא אנחנו שחרחרים (ר"י הלוי, לפני כרוב, זמורה ג, 105). טורים כמו אהלי קדר וגליון כמיריעות שלמה והיא נאוה שחרחרת (הוא, עין נדיבה, שם שם, 282). ובת חיל שחרחרת בתוך בנות מאשרת (ר"י חריזי, ובת חיל, תחכ' ד, 49).



1 [הכפלת השרש בצורות כגון אדמדם, ירקרק, שחרחר באה בלשון הקדומה בעקר לחזוק, ככל הכפלה שבלשון, כדברי רד"ק: ואפשר כי הכפל בא לחזק הענין ואינו מורכב כי כן דרך העברים כמו ירקרק או אדמדם (ויקרא י"ג) שְׁחַרְחוֹרֶת (שיר א') (מכלול, הפעלים, ליק, ס:). וידועה המחלוקת של המדקדקים בימי הבינים בענין זה, ואך אחר כך פרשו מלים אלו כאלו כונתן למעוט, במשמ' אדֹם, ירֹק, שחֹר במקצת.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים