ש"נ, — תכונת האדם הצעיר שְׁחֹר השערות1, נעורים, Jugend; jeunesse; youth: והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות וְהַשַּׁחֲרוּת הבל (קהלת יא י). — ובסהמ"א: והלב נעור מן הנערות וריק מן השחרות (ר"י הלוי, אגרת לר' אהרן אלמעמאני, זמורה א, 64). ואנער לנערות, ואשחר את השחרות (הוא, אגרת לר' נתן החבר, שם שם, 72). וכאשר פנו לערוב ימי עלומים וכו' וחשכו כוכבי נשף השחרות (רש"ט פלקירא, המבקש, ט.). היתה התאוה סוחרתי והשחרות אומנתי (עמנואל, מחב' טו, הברמן, 423). — ואמר הפיטן: הרעתי בילדותי ומפשעי שחרותי נהייתי ונחליתי (רמב"ע, מזמרת, שעה"ש, 81). לא יחולו זקנה ובחרות עליך, גם שיבה ושחרות (שיר היחוד ליום ג). — ואמר המשורר: ומימי שחרות דודי דבקים בדודיך כמו דבק רגבים (ר"ש הנגיד, אבא חסן, בן תהלים, הברמן ב, 15). ולא ישב לבית ספר ודת עמי בשחרותי (הוא, ימהר יום, שם שם, 103). אהה על זמן יקרא למי השחרות חרב (רמב"ע, הענק ה, ברודי, שנה). עבדתיך שני ילדות ושחרות (ר"י הלוי, התמיר, זמורה ג, 7). הלעד ימי השחרות (הוא, ישנה בחיק ילדות, שם י, 646) לכה דוד מחלפות ילדות ושחרות נגלחה בתער השכירה וכו' כבר חלפו ימי ילדות ושחרות ונפשנו עדן אחור נזרה (עמנואל, אבי חכמה, מחב' ח, הברמן, 223).  — °ובמשמ' צבע שחֹר בכלל: אלו היה מבקש השחור החמור היה לו לומר אל תמאני שאני שחֹרת לפי שקושי השחרות שמו שחור (דונש על רסע"ג 35).  האשה הכשית, מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי (רש"י, במד' יב א). קדרתי, לשון שחרות ואפל (הוא, ירמ' ח כא). ואקדיר, לשון שחרות (הוא, יחזק' לא טו). קבצו פארור, שחרות כקדירה (הוא, יואל ב ו). שחורה אני ונאוה וגו', אתם רעיותי אל אקל בעיניכם אף אם עזבני אישי מפני שחרות שבי (הוא, שה"ש א ה).  שאני שחרחרת, לפי שאין שחרותי וכיעורי ממעי אמי אלא על ידי שזיפת השמש שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל (הוא, שם שם ו). ולא ישאר זה השחרות אשר בראו השם בהתחבר המשתחר אל השחרות אבל יאבד לשעתו ויברא שחרות אחר (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). וכל שה חום, הוא השחרות ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום כי השחרות יותר חום מן הלבן (ראב"ע, בראש' ל לב). עד עלות השחר, עד סור שחרות הלילה (הוא, שם לב כא). אל תראוני בעין קלון וחסרון, כי זה השחרות לא נולדתי בו (הוא, שה"ש א ה, פעם ב). השבע לי באשר ברא יפי הצורות ההדורות וכו' ויצר שחרות הקוצות (ר"י חריזי, מחברות איתיאל י, פרץ, 80). סביבות המקום הנראה מן העין שמתהפך למראה השחרות או התכלת (פי' המשנ' לרמב"ם, בכורות ו ב). ושחרות השיער הוא יופי באיש (עמנואל, פי' שה"ש ה יא, עשוועגע, 28). — ואמר המשורר: שחרות פטמת שד הימין (הוא, אתות העבר, מחב' יא, הברמן, 330) . לא תלביני שחרות עורך עד תלביני את הזפת (הוא, מה לך פה, מחב' כ, שם, 566).  — °ושחרות של כירה: קח מלח ושחרות של כירה ותכתוש שניהן ביחד וכו' (דרך ישרה, שער הסגולות, עט.). — °ובחכמת התכונה קו השחרות, כמו קו לקותי, ecliptic2: כי מסלות כל שאר כוכבי לכת בלתי נטויות הרבה ימין ושמאל ממסלת הארץ הנקראת בלשון לע"ז (עקליפטיק) ובלשונינו קו השחרות (ר"ד מפריזנהויזן, מוסדות תבל לו, כט:) — °ובמשמ' תכונת בעל המרה השחֹרה: כי בעת שידאג האדם יתקבץ מותר הרבה במרה השחורה כי היא המושכת השחרות והדאגות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד).