*, ש"נ, — כמו שַׁחְרִירוּת, תכונת מה שהשחיר ונעשה שחרחר: תתייפי חנה ונתייפת וכו' תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה חנה לשחרוריתה (תענ' כג:). — ובסהמ"א: והמכובשים היינו ששחרוריתם יבש עליהן (ר"ש, מקו' ט בסוף). לכך יהא המספרים אצלו לאדם כדי לחתוך שחרורית צפורנים כי חלב וטנופת נשאר שם (ספר חסידים תתרעא). כגון שהיה הבית חדש וזה חסרו במה שהשחירו אע"פ שאין הפסד אותו שחרורית אלא מועט על ידו מגלגלין עליו כל השכר (שו"ע חו"מ, גזילה שסג).