פ"י, שְׁטָפָתְנִי, שְׁטָפוּנִי, יִשְׁטוֹף, יִשְׁטֹף, יִשְׁטֹפוּ, תִּשְׁטְפֵנִי, שֹׁטֵף, שׁוֹטֵף, שֹׁטְפִים, — א) שָׁטַף הנהר וכדו' עפר או בני אדם, העביר עליהם את מימיו, הציף אותם, überfluten; inonder; to flood: וחלף ביהודה שָׁטַף ועבר עד צואר יגיע (ישע' ח ח). כזרם מים כבירים שֹׁטְפִים הניח לארץ ביד (שם כח ב). ויעה ברד מחסה כזב וסתר מים יִשְׁטֹפוּ (שם שם יז). ורוחו כנחל שׁוֹטֵף עד צואר יחצה (שם ל כח). כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא יִשְׁטְפוּךָ (שם מג ב). הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שׁוֹטֵף כבוד גוים (שם סו יב). הנה מים עלים מצפון והיו לנחל שׁוֹטֵף וְיִשְׁטְפוּ ארץ ומלואה עיר וישבי בה (ירמ' מז ב). באתי במעמקי מים ושבלת שְׁטָפָתְנִי (תהל' סט ג). אל תִּשְׁטְפֵנִי שבלת מים ואל תבלעני מצולה (שם שם יו). אזי המים שְׁטָפוּנִי נחלה עבר על נפשנו (שם קכד ד). אבנים שחקו מים תִּשְׁטֹף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא יִשְׁטְפוּהָ (שה"ש ח ז). — ב) שָׁטַף האדם כלים במים, רחץ אותם, ושטף את ידיו וכדו', spülen; laver, rincer; to wash, rinse: וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שָׁטַף במים וכו' (ויקר' יה יא).  וַיִּשְׁטֹף את הרכב על ברכת שמרון (מ"א כב לח). וארחצך במים וָאֶשְׁטֹף דמיך מעליך (יחזק' יו ט). — ג) ובלי השלמה, שָׁטַף הנהר, הנחל, הגשם, במשמ' הזיל את מימיו: היה גשם שׁוֹטֵף ואתנה אבני אלגביש תפלנה (שם יג יא). ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שֹׁטֵף באפי יהיה (שם שם יג). ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שׁוֹטֵף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו וכו' (שם לח כב). הן הכה צור ויזובו מים ונחלים יִשְׁטֹפוּ הגם לחם יוכל תת (תהל' עח כ).  ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל הַשּׁוֹטֵף בתוך הארץ (דהי"ב לב ד). —  ושוט שׁוֹטֵף במשמ' שֶׁטֶף שוטף1: שוט שׁוֹטֵף כי עבר לא יבואנו (ישע' כח יה). שוט שׁוֹטֵף כי יעבר והייתם לו למרמס (שם שם יח). — ובתמונה, בדמיון לנחל, שָׁטף מחנה צבא, שטפו סוסים: כלה שב במרצותם כסוס שׁוֹטֵף2 במלחמה (ירמ' ח ו). ואספו המון חילים רבים ובא בוא וְשָׁטַף ועבר (דני' יא י). ואכלי פתבגו ישברוהו וחילו יִשְׁטוֹף (שם שם כו). ובא בארצות וְשָׁטַף ועבר (שם שם מ). — וכליון שוטף: שאר ישוב בו כליון חרוץ שֹׁטֵף3 צדקה כי כלה ונחרצה אדני יי' צבאות עשה בקרב כל הארץ (ישע' י כב-כג). — ובתו"מ: שטף נהר חמורו וחמור חבירו (ב"ק י ד). הגוזל שדה מחבירו וכו' שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך (שם שם  ה). שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו (ב"מ ח ה). כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש (זבח' יא ו). שטף נהר עצים אבנים וקורות מזה ונתן לזה (תוספת' ב"ק י כד). ראה מים שהן שוטפין והולכין חייב לגודרן (שם ב"מ ב כח). נפלה עליה מפולת שטפה נהר או שנטלוה ליסטין (שם ע"ז ה ה). הגוזז עיזיו פטור מראשית הגז, השוטף רחליו חייב בראשית הגז (שם חול' י ד). מה יורה שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות (ספרי דבר' מב). שטף עמונים ומואבים שהיו מסייעין אותו כשצר על שומרון (סדר עולם רבה כג). שטף שבנא הסוכן וסיעתו והלך לכוש (שם שם). בשנת עשרים ושלש לנבוכדנצר נתנה צור בידו ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ומואב (שם כז). היתה בתו עוברת לינשא ושטפה נהר (ירוש' דמאי א ג). את שגררתו חיה ואת ששטפו נהר ואת שנפלה עליו מפולת (שם גיט' ג ד). אם אין אתם מקבלים עליכם את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם (רשב"ל, שם סוטה ז ה). ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו (שם ב"ק ג א). פתק אמת המים עליו ובאו עליו המים ושטפוהו (שם סנה' ט ב). שטוף בעיזים וטווי בעיזים (שבת עד:). אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן (תענ' כג.). שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות ומורטות (ב"מ סח:). גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור (חול' קלז.). מי שמעמיד פנים בגל הגל שוטפו (ר' לוי, מד"ר בראש' מד). נתמלא עליהם חימה שר של ים ובקש לשוטפן (שם שמות כד). ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול והולך ושוטף בכל הארץ (שם אסתר, ויגד לו מרדכי). אבל אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמו.). ובהשאלה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר4 ואוקמיה בשיטתייהו (רבה, נזיר לב:). — ובפרט בינ' פָעוּ', *שָׁטוּף בעבודה זרה, בזמה וכדו', נתון ושקוע בהם בכל לבו, מסור להם: ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים (מכי', מסכ' דפסחא ה). שהיו הכנענים שטופים בזימה ובע"ז יותר מכל אומות העולם (ספרי דבר' ס). שהיו (ישראל) שטופים בדם קודם מתן תורה (שם שם עו). ברזילי הגלעדי שטוף בזימה הוה וכל השטוף בזימה זקנה קופצת עליו (רבא, שבת קנב.). ולפי שהיו שטופים בזנות לפיכך הרבה להן הקב"ה בנקיבות (מד"ר בראש' כו). ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם (שם שם לא). דור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופין בזנות (שם ויקר' כג). כל זאת אירע להם לעשרת השבטים על שהיו שטופים בזנות אשת איש (שם במד' ט). שהיו עסוקין ושטופין בגזל (שם קהל', ונתתי את לבי). לפי שהיו שטופין בזנות לקו בצרעת (תנחו' תזריע טו). ויש נאים ויש מכוערים ויש צנועים ויש שטופים בזימה (שם בלק כו.). — *וגם שָׁטַף במשמ' זו: מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (מתיא בן חרש, אדר"נ א). — ובסהמ"א: כשהן חיים העזים שטופים (ר' חננאל, שבת צט.). דומה לזרם השוטף בקיר ומפילו (רש"י, ישע' כה ד). כל טהור שיגע בו הזב וידיו שטופות הוא יטמא (ראב"ע, ויקר' יה יא). וכן לא יהיה שטוף בנשים (רמב"ם, מלכים ג ו). והם נלחמים עמו ושוטפים עליו ומנצחים אותו (ראב"ח, מגלת המגלה, 96). וצריך שיהיה מה שיבקש מזה מושל על נפשו לא יחשוב בזולתו ויהיה שטוף (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 75). כי הפילוסופיה והשלמות אי אפשר שיושגו אלא בהיות נפש האדם שטופה בהם ובתכלית אשר יבוקש מהם (שם). שהשקה נפשו בדברים האלהיים והיה שטוף בהם (שם). ומלא את כרסו מעדנים והוא שטוף במשגל כחזירו (הוא, הקד' המבקש). ומה יתרון לאדם על הבהמה בהיותו שטוף באכילה ומלא כרסו מאדמה (הוא, המבקש, יח). ולהיות שטוף באכילה ושתיה (שם, כה). וקול הגשם כקול מים רבים כקול שדי ישטוף מדינות ישקיע מקומות וכל מחנות ישים לחרדה (ידעיה בדרשי, בחינת עולם יב). מי שהולך בספינה ואין לו כלי ורוצה לאכול שוטף ידיו בנהר ודיו ומברך על שטיפת ידים (האגור קצז). — ואמר הפיטן: שטופה חטופה וממות קטופה (יי' שטופה חטופה, סליח' י"ז בתמוז, ספרד'). — ואמר המשורר: השר אשר לולי שטפך בענן ידיו שרפנוך באש קצפנו (רשב"ג, כוכב אשר דרך, ביאליק-רבניצקי א, 44). תשאף עפר ארץ בדמעתה כמעט ואהיה משטופיה (ר"י הלוי, שלום לבת, זמורה ג, 173). ועפעפי במי דמעה שטופים (הוא, התירא שם, 320). — °ושָׁטוּף אחר דבר, כמו בדבר, להוט אחריו: כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון וכו' ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו ושטוף אחר הנשים (רש"י, קהל' ח טו). — ובסמי' °שְׁטוּף זמה, כמו שְׁטוּף בזמה: שטופי זמה סתם זונות ושטוף הוא ענין מהירות (ר"ד מן התפוחים, צמח דוד, רכב.). 

— נִפע', יִשָּׁטֵף, יִשָּׁטְפוּ, — נִשְׁטַף, ששטפו אותו: וכל כלי עץ יִשָּׁטֵף במים (ויקר' יה יב). וזרעות השטף יִשָּׁטְפוּ מלפניו וישברו (דני' יא כב). — ובתו"מ: מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו5 במים (ספרי דבר' שז). —  *ובהשאלה: אומר לה (הכהן לסוטה) הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה קידמוך ונשטפו (שם במד' יב). — ובסהמ"א: ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף6 באש וגפרית (ילק' שמע' דבר' תתקמב). שלא נטה אל הנשים ונשטף בהם ונהיה כמו הבהמה (ר"י בן יהודה, ספר מוסר ב ה). אם נשטף אני (נח) עמהם יהיו משחקין עלי (מדה"ג בראש' ז ד, מרגליות, קסו). התחיל מתחנן על לוט שלא ישטף עמהן (שם שם יט כח, שם, שכד). שנשטף העולם כולו כדור המבול (שם שם יט לא, שם, שכו). כדאי היו ישראל ראויין לישטף7 במצרים (שם שמות ו ו, צו). — ואמר הפיטן: לכן לא יישטפו במים (ינאי, קרוב', זולאי, עח). על יד חקוקה וטוטפת, על מה אהבתה נשטפת (שלמה הבבלי, אין כמדת בשר, סליח' יום ג). — ואמר המשורר: אבכה ולחיי נשטף בבכיי (עמנואל פראנסיס, רכב ובענה, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שטו).

— פֻע', שֻׁטַּף, — כמו הִפע': ואם בכלי נחשת בשלה ומרק וְשֻׁטַּף במים (ויקר' ו כא). 

— פִע', *שׁטֵּף, — כמו קל: כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואח"כ מרחיץ את בנו של מלך (ר' אבהו, מד"ר בראש' סג). — ובסהמ"א: היו בני ישראל מביאין קרבנותיהן ובני עלי באין ומשטפין רגליהן על הקרבנות ואומרין זו חטאת וזו עולה וזה אשם (מדה"ג בראש' כז א, מרגליות, תנט). —  ואמר הפיטן: פרץ מי הים בגבולם ושטפם ואבדם מן העולם (משה בן קלונימוס, מה מועיל, קרוב' ח פסח). 

— הִפע', *הִשְׁטִיף, — גרם לדבר שיִּשָּׁטֵף: יורה וכו' שמשיר את הפירות ומשטיף8 את הזרעים ומשטיף את האילנות (ת"ר, תענ' ו.). 

— הַָפע', בינ' *מֻשְׁטָף — כמו נִפע': לפי שראו פגרי מצרים שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים מושטפים על פני המים, אמרו לא נשתייר אדם במצרים (ר' אלעזר, מד"ר שמות כד). 

— הִתפ', *הִשְׁתַּטֵּף, — שטף את גופו: אין משתטפין בין בחמין בין בצונן (ר' מאיר, תוספת' שבת ג ד). ומה ראו אנשי סדום להשתטף9 באש וגפרית (ספרי דבר' שז). להשתטף בהן כל גופו (שבת לט:). למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון (שם מ.). רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו לצונן (שם מא.).