1, ש"ז, מ"ר שׁוֹטִים, — שבט, מקל שקשורה בו רצועה ושמכים בה את הסוס וכדו' כדי לזרזו לריצה: אבי העמיס עליכם על כבד ואני אסיף על עלכם אבי יסר אתכם בַּשּׁוֹטִים ואני איסר אתכם בעקרבים (מ"א יב יא וכעין זה דהי"ב י יא). ועורר עליו יי' צבאות שׁוֹט כמכת מדין כצור עורב ומטהו על הים (ישע' י כו). קול שׁוֹט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה (נחום ג ב). שׁוֹט לסוס מתג לחמור ושבט לגו כסילים (משלי כו ג). אם שׁוֹט ימית פתאם למסת נקים ילעג (איו' ט כג). ועי' א. שׁוּט, שׁוֹט־שׁוֹטֵף, שֹׁטֵט. — ובתו"מ: שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות (מכי' בשלח, מסכת' דעמלק ב).