*, כמו שָׁאַר, קל לא נמצא.

― פִע', *שִׁיַּר, שִׁיֵּר, השאיר, הותיר1, übrig lassen; laisser (de reste); to leave over: אם שייר קלח אחד סומך לו משום פאה (ר"ש, פאה א ג). המגמר את שדהו ושייר קלחים לחים וכו' נותן פאה מכל אחד ואחד (ר"ע, שם ג ב). המדל נותן מן המשואר על מה ששייר (שם שם ג). המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל אחד ואחד, א"ר אימתי, בזמן שלא שייר בעל השדה, אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל (שם שם ה). הכותב נכסיו שכיב מרע, שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה, לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה (שם שם ז). מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר (דמאי ז ב). כמה יהא חורש וכו' כדי שלא ישייר רובע לבית סאה (כלא' ב ג). היתה כל שדהו בית ארבע סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין (שביע' ג ד). המרבה בתרומה וכו' עד שישייר שם חולין (תרומ' ד ה). האומר כל גרני תרומה וכו' לא אמר כלום עד שישייר מקצת (חלה א ט). לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצנעא (פסח' א ג). לעולם מכרה קיים עד שיהא שם כדי שתשייר בשדה בית תשעת קבין (כתוב' יא ד). שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר (גיט' ט ז). החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו (ב"ק י י). כיצד בודקים את העדים, היו מכניסין אותן (לחדר) ומאיימין עליהן ומוציאין אותם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן וכו' (סנה' ג ו). וכולם שהקריבן בפנים ושייר בהן כזית והקריבן בחוץ חייב (זבח' יג ד). השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלוא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה (חול' א ג). הלוקח גז צאנו של חברו אם שייר המוכר המוכר חייב, לא שייר  הלוקח חייב (שם יא ב). כלי עור מאימתי מקבלין טומאה וכו' משיתפרם וישייר בהם פחות מחמשה טפחים (כלים טז ד). השלחן והדלפקי שנפחתו או שחפן בשש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות טמאים (שם כא א). שרביט של תמרה שריקנו טהור, שייר בו גרגר אחד טמא (עקצ' א ה). וכולם שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (נגע' יד ד). הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעיני הכהן (טהר' ט ד). פועלים שהיו עושין אצל בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין כדי פיאה (תוספתא פאה ב ז). סד אדם כל ביתו בסיד משייר בה דבר מועט זכר לירושלם, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלם (שם ב"ב ב יז, וכעין זה בבלי שם ח:). המדייר את שדהו וכו' עוקר שלש רוחות ומשייר2 את האמצעית (ירוש' שביע' ג ג, משנה). לאי זה דבר כתב בה לאחר מית', לשייר לו אכילת פירות (שם גיט' ז ג). ואין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקין (מגי' כא:). מכר לוקח בינונית וזיבורית ושייר עידית לפניו וכו' מכר עידית ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע (ב"ב לז.). כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם (ר' אלעזר, סנה' צב.).

― פֻע', *שֻׁיַּר, ― שֶׁשִּׁיְּרוּ אותו: קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשויר על הכל (תוספתא פאה א ט). היו לו ארבעה וחמשה גפנים ובוצרן ומכניסן לתוך ביתו וכו' אם שייר נותן מן המשויר על מה ששייר (שם שם י). הטבל והמתוקן שנתערבו, אבד אחד מהם נוהג במשוייר וודאי (שם דמאי ד ח). היו בו שתי שערות צומחות הרי אלו מצילות וכו' אבל משוירת אינה מצלת (שם נגע' ד א). חרשת קנויה ומשויירת (יבמ' קיא.). אכלה חזיז וכו' נידון במשוייר שבו (ר' יוסי הגלילי, ב"ק נח:). ― ואמר הפיטן: גזע כרביב טל משיר (ר"א קליר, טל).

― התפ', *הִשְׁתַּיֵּר, נִשְׁתַּיֵּר, ― נשאר, נותר, übrig bleiben; rester; to remain (over): אלו הן פסקי עריס, עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים נכאן וחמש גפנים מכאן (כלא' ו ו). אילן שנעקר ונשתייר בו שרש פטור (ערלה א ד). נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות (סוכה ה ו). ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה כשר (יבמ' ח ב). אלו טרפות בבהמה וכו' נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום (חול' ג א). נשתייר בה (במגרה) מלא הסיט במקום אחד טמאה (כלים יג ד). מסרק של פשתן שנטלו שניו ונשתייר בו שתים טמא (שם שם ח). נחלקה (המחצלת) לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנין של ששה טפחים טמאה (שם כ ז). אף כסא של כלה שנטלו חפוייו ונשתייר בו בית קבלה טהור (ר' יהודה, שם כב ז). בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו, לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשתייר מן הראשונים שלשה לוגין (מקו' ג ג). ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים (ידים ג ה). סאה תרומה שנפלה לתוך המגורה וכו' במשתייר תעלה באחד ומאה (רשב"ג, תוספתא תרומ' ה יב). הרחוש שנפרץ וכו' נשתיירו בו אונקלאות מכאן ומכאן טמא (שם כלים ב"מ א ט). קופות גדולות וכו' במשתייר בהן (ר' נחמיה, שם שם ה א). מבכור פרעה, בא הכתוב ללמדך שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות (מכי' בא, יג). ומשה מהיכן היה יודע היכן היה יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור וכו' (שם בשלח, פתיחתא). היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני (רשב"ג, ירוש' תענ' ד ח). אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו נשתיירה לך שדה אחת לך ומכור חצייה ותן להן (לגבאי הצדקה) (שם הור' יד ז). שאלמלא כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט (ברכ' ז.). נסדק (השופר) וכו' לרוחבו, אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר (ר"ה כז:). צא מהן טפח וכו' נשתיירו שם שני טפחים (ב"ב יד.). קרא לתשיעי עשירי ונשתייר עשירי בדיר (בכורות נט.). בסוף אלף (שנים) גופו (של החול) כלה וכו' ומשתייר בו כביצה (מד"ר בראש' יט, טאודור, 175). אמר להם (יוסף לדורשי הקמח) לא נשתייר לכם קמח מאתמול (מד"ר בראש' צא). ואת מוצא שנשתייר אלעזר (מדרש תהלים א יד). וישראל לעתיד לבא משתיירין לבדם, שנאמר ה' בדד ינחנו (שם ב יד).