1, פיו"ע, שָׁר, אָשִׁיר, אָשִׁירָה, יָשִׁיר, יָשֹׁר, נָשִׁירָה, יָשִׁירוּ, תְּשַׁר, שִׁירוּ, שִׁיר, שָׁר, שָׁרִים, שָׁרוֹת, — הרים קול בנעימה, זמר, sin en; chanter; to sing: וַתָּשַׁר דבורה וברק בן אבינעם ביום ההוא (שפט' ה א). ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לָשִׁיר2 והמחלות לקראת שאול המלך (ש"א יח ו). נכון לבי אלהים נכון לבי אָשִׁירָה ואזמרה (תהל' נז ח). לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף יָשִׁירוּ (שם סה יד). וְשָׁרִים כחללים כל מעיני בך (שם פז ז). — ושר לפלוני, זמר לפניו ולכבודו: שגיון לדוד אשר שָׁר ליי' (תהל' ז א). אָשִׁירָה ליי' כי גמל עלי (שם יג ו). שִׁירוּ לאלהים זמרו שמו סלו לרכב בערבות (שם סח ה). אָשִׁירָה ליי' בחיי אזמרה לאלהי בעודי (שם קד לג). — ובפרט בצרוף שׁר שיר, שָׁר שירה: אז יָשִׁיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי' (שמות יה א). אז יָשִׁיר ישראל את השירה הזאת (במד' כא יז). אָשִׁירָה3 נא לידידי שירת דודי לכרמו (ישע' ה א). שִׁירוּ ליי' שיר חדש (שם מב י, תהל' צו א, שם צח א). שִׁירוּ לו שיר חדש (שם לג ג). איך נָשִׁיר את שיר יי' על אדמת נכר (שם קלז ד). אלהים שיר חדש אָשִׁירָה לך (שם קמד ט)4. — ושָׁר את גבורת האל וכדו', הלל אותה בשיר: רומה יי' בעזך נָשִׁירָה ונזמרה גבורתך (תהל' כא יד). ואני אָשִׁיר עזך וארנן לבקר חסדך (שם נט יז). חסדי יי' עולם אָשִׁירָה לדר ודר אודיע אמונתך בפי (שם פט ב). חסד ומשפט אָשִׁירָה לך יי' אזמרה (שם קא א). — ושָׁר בדרכי האל באותה משמ': וְיָשִׁירוּ בדרכי יי' כי גדול כבוד יי' (שם קלח ה)5. ועי' שָׁר, שָׁרָה. — ובתו"מ: ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך (ברכ' יד:).6 — ואמר הפיטן: ישע מציון שלח וחדש נשיר, כתר לך ליתן כאז ישיר (משה בן קלונימוס, איום ונורא, קרוב' אחרון פסח). נחל קישון גרפם וזרועם נשברה אז לבשה רוח ושרה דבורה (הוא, חרשו, שם). יחד ושר את השירה הזאת (הוא, קם על, שם). סלה בתוכו נשיר שיר חדש (הוא, מכלל יופי, שם). — ואמר המשורר: העת תשיר תחריש עגור, ונעים קולה יכלים קול תור (רמב"ע, תרשיש ד, ברודי, שנב).

— הָפע', יוּשָׁר, — הוּשַׁר, הַשִּׁיר, שרו אותו: ביום ההוא יוּשַׁר השיר הזה בארץ יהודה (ישע' כו א). — ואמר הפיטן: תיקר שירת רש בעיניך כשיר יושר על קרבניך (שיר הכבוד).

— פּוֹע', שֹׁרְרוּ, יְשׁוֹרֵר, מְשׁוֹרֵר, מְשֹׁרְרִים, מְשֹׁרְרוֹת, — כמו קל: קול יְשׁוֹרֵר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה (צפנ' ב יד). וכל הקהל משתחוים והשיר מְשׁוֹרֵר והחצצרות מחצצרים (דהי"ב כט כו). מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מאתים (עזר' ב סה). — ובתו"מ: כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר (ירוש' ברכ' ח ו). הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה (ב"ב קכ.). אותן שהיו בוכין וכו' והרי הם משוררין עכשיו (ר' אלעזר, מד"ר במד' ג). המצריים בוכין מפני שהיו בזוזים וכו' וישראל היו משוררים שהיו טעונים ביזת שונאיהם (ר' אלעזר בן עזריה, שם שם). אדונו של עבד בוכה שברח עבדו מפניו, ועבד משורר שנפנה מן השעבוד (שם שם). אמרו להם אומות העולם עמדו ושוררו לפני עבודה זרה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש (פסיק' רב', על נהרות בבל, קלו.). — ובסהמ"א: קצצו אצבעותיהם כדי שלא יקישו בכנורות, וכשהיו אומרים שוררו היו מראים אצבעותיהם מקוצצים ואומרים להם אך נשיר (בראש' רבתי, אלבק, 124). כמו מה ששורר הראב"ע בספר יסוד מורא וכו' כמו מה ששורר בן גבירול (שקל הקדש בס' לשון למודים לר"ד בן יחיא). — ואמר הפיטן: אמונים שוררו ביום ההוא (אתה הארת, יוצר אחרון פסח). שירה חדשה שוררו ואהבה ישנה עוררו (ר"י הלוי, מי כמוך יחיד, זמורה ז, 55). ברון זמרה ישוררון איש בלי נעדר (יקודי אש, אופן שבת ה אחה"פ). נשמת שפלים מרודים במרים תשוררך (נשמת לדודים, שבת דבר', ספרד'). — ואמר המשורר: ראה מה נעמה עפרה תשורר עלי כנור ותופפות עלמות, יספרו נעים יפיה בשירים והיא להם תשורר שיר עלמות (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלו). ושוררתי ודברתי נגידות (ר"י הלוי, על משכבי בלילות, אגרת לר' אהרן אלעמאני, זמורה א, 65).

— הִפע', °הֵשִׁיר7, — כמו קל: היתה עלי יד השיר לחדש אמרים נושנו ודברי שיר להשיר ודרך המליצה להיישיר (רש"ט פלקירא, המבקש, ט.). ויהי בדרך וימצא להקת נביאי השיר ונהפך לאיש אחר והשיר (שם, נט.).