שְׁכִינוּת

°, ש"נ, — מצב השוכן, חניה: השכינות אשר הקדושה ראויה לשמו הקדוש הוא הנפרש והנכבד מכל תמורה (ראב"ח, הגיון הנפש, ט:). אם יהיה לבני יפת יפיות ושכינות בעולם הזה אינן משכנותם ולא ירושתם, אבל הם אהלי שם (הוא, מגלת המגלה, לא). שהאדם הוא מלא בשכינות יסוד גדול ונורא השוכן בתוכו (ברוך משקלוב, עמודי השמים, תפארת אדם, הקד' א:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים