פ"ע, שָׁכָכָה, שֹׁךְ, יָשֹׁכּוּ, —  שככו המים, שכך האף, רפה, נרגע, sich legen, nachlassen; s`abattre, ralentir; to abate, calm: ויעבר אלהים רוח על הארץ וַיָּשֹׁכּוּ המים (בראש' ח א). אחר הדברים האלה כְּשֹׁךְ חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה (אסתר ב א). וחמת המלך שָׁכָכָה (שם ז י). —  ובתו"מ: ויחמס כגן שכו וכו' אמר ר' אבהו שכו כתיב, כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה (מד"ר איכה ב ו, ויחמוס). — ובסהמ"א: וישמע המלך את דברי ארכוליאוס ויאמן אל דבריו ותשכך מעט מחמתו מעל בניו (יוסיפון, גינצבורג, שיט, וכעין זה שם, שכ). —  ואמר הפיטן: זעם שכך וזעף שקט (ינאי, אסירי תקותך, קרוב' בראש', זולאי, ג).  לא שך חרון הצורר מעליהם (הלל ב' יעקב, אמוני שלמי, סליח' מוסף יוה"כ).

— הִפע', הֲשׁכֹּתִי, — הֵשֵׁךְ, עשה שיָשֹׁךְ: וַהֲשִׁכֹּתִי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינם עליכם (במד' יז כ). — ואמר המשורר: במשכיל תעקר סלע ותבא במו צרה ותשך אף נפילים (ר"ש הנגיד, בחר את, בן משלי, אברמסון, 47). זכור משוי נעלה ונשא, מוריד המון בכניסה, והשיך ממך רוב כעיסה (זכור ברית לצום גדליה, מחז' איטל' ב, סד.). 

— פִע', °שִׁכֵּךְ, — כמו הִפע'1: וכאשר כעסה אין המלך יכול לנהלה ולשככה למען הסר כעסה (יוסיפון, גינצבורג, מב). ויאמ' המלך באת לנו כרופ' לחולה וירפאנו כן רפאת ושככת כל חמה שהיתה בלבי על בני ועל אחי (שם שכ-שכא). כשהדיבור למשה ממדת רחמים יוצא גם מפי השכינה להנעים הקול ולשכך אותו ולהחלישו כדי שיוכל משה לסבלו ולקבלו (הריקנטי וארא ע"פ אבן יקרה ב). והנראה יותר משכך ומיישב השכל הוא מה שאמר לך (יש"ר, אלים, מעין חתום א). —  ואמר הפיטן:  שאג בעדי חומות, ושכך חמות (ר"א קליר, אספרה אל חק, קרוב' פורים). ומבתולה הומה, שכך חמה (הוא, אמל ורבך, שם). ושכך חמת זעמך (הוא, שושן עמק, קרוב' מוסף יוה"כ). ותושיע עם עני ומתכך, חמתך מהם לשכך (משלם בן קלונימוס, ברח דודי, גאולה ב פסח). קצף שכך ורגז הניח (אליה בר שמעיה, איככה אפצה, סליח' ער"ה). שכך כעסך (שלמה הבבלי, אורח צדקה, סליח' מנח' יוה"כ).  גשים מול ארון הקדש באימה, לשכך כעס וחימה (או"א היה עם פיפיות, מוסף יוה"כ). — ואמר המשורר: כליל עמו ותפארת קהלו וכו' אשר שמו אדוננו שלוחו פני צורו לשכך את חמתו (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 14). — ואמר המליץ: גם בימי משה טוב בעמו עשה הוא וכלב בן יפנה לשכך תלונות העם (ב"ז, ב"ס מז ח).2

— הִתפ', °הִשְׁתַּכֵּךְ, — כמו קל: באותה שעה היו המשוררים של מעלה עומדים ומשוררים, גער בהם הקב"ה ונשתכך השיר (זהר שמות ד, וילנה תרמ"ב, רט.) שבעת עלות חמתו הניח לו הש"י ב"ה ובטלה גבורתו ונשתככה חמתו (רשב"צ דוראן, מגלת ספר, בספר תפארת ישראל, קל:). למה ישראל בשעה שעוסקין בתורה הם מתנועעים, לפי שנשמתן בא מכח עליוני נשגב אשר אינו משתכך לעולם כמו אור הנר אשר לעולם מתנועע לכאן ולכאן (מנחת קנאות לר"י מפיסא, 89).