*, קל לא נמצא.

—  פִע', *שִׁכֵּךְ, —  הבקיע, שבר ופתח1 בצרוף שכך את האזן, aufbrechen; rompre; to break open: וקול שופר חזק מאד, מנהג הדיוט כל זמן שהוא הולך קולו נמוך, אבל כאן כל זמן שהוא הולך קולו מגביר, ולמה כך, מתחלה לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע (מכי' יתרו, מסכ' דבחדש ג, סד:). ויעל עשנו כעשן הכבשן, יכול כבשן זה בלבד תלמוד לומר וההר בוער באש, ומה תלמוד לומר כבשן לשכך האוזן מה שהיא יכולה לשמוע, כיוצא בו אריה שאג מי לא ירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לשכך את האוזן, כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וגו' מי נתן כח וגבורה במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך האוזן (שם שם ד, סה.) —  ובסהמ"א: וזהו דרך אנקלוס הגר ויונתן בן עזיאל ושאר חכמי ישראל שפי' כל הפסוקים שבאו בתורה ובנביאים מורים על ההגשמה באופן מסכים אל האמת וכו' ואמרו דברה תורה כלשון בני אדם וכדי לשכך את האוזן (ר"י אלבו, העקרים א א). וכן יחד נכמרו נחומי ויתר ההתפעליות הגשמיים ראוי שייבנו על זה הדרך שהם לתת הבנה אל בני אדם מן הפעל הנמשך ממנו כדי לשכך את האוזן (שם ב יד). ונראה שכיון בדבריו אלו אל הדופי והכפירה לומר שמה שביאר בפרק ט' ח"א היה להעלים הדברים ולשכך את האזן ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ג ט. ואף על פי שאנו עושים משל בדבר גשמי הוא כדי לשכך את האוזן (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן. עמק המלך ג, טו.). כל הטעמים אינם אלא להעלים ולהפליג עניין סוד העיבור והם סעיפים לטעם הזה שגליתי לך לשכך אזני השומעים שלא יבואו לחלוק עליהם (הלבוש או"ח תכז). ואין בכוונה שהיה ספק לפניו יתברך עד שהוצרך להחריט2 ולכסות הדברים אלא הכל לשכך את האזן המשכיל אל גזרת חכמתו (עסיס רמונים ה ה). אלא מצד החוש והדמיון הרשו החכמים הראשונים לעצמם לצייר אותם (את הספירות) בכתיבה כדמיון אילן המתפשט בענפיו אילך ואילך כדי לחנך את החוש ולשכך את האוזן מה שיכולים לקבל ולסבול (שם ו א). והוא מופת או ראיה מה לשכך אזן המכחישים בו (משה אלבילה, ראשית דעת ב ה).