תוש"ז, סמי' שְׁכַן, כנ' שְׁכֵנוֹ, שְׁכֵנַי, שְׁכֵנֵינוּ, שְׁכֵנַיִךְ, שְׁכֵנָיִךְ (קרי), שכניכי, שְׁכֵנָיו, שְׁכֵנֶיהָ, — א) מי ששוכן ויושב במקום, אף בשמוש כולל, Einwohner; habitant; inhabitant: ובל יאמר שָׁכֵן1 חליתי העם היושב בה נשא עון (ישע' לג כד). לעגלות בית און יגורו שְׁכַן שמרון (הוש' י ה). — ב) השוכן קרוב לזולתו, סמוך לו, גם לגבי עמים ושבטים, Nachbar; voisin; neighbour: ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא וּשְׁכֵנוֹ הקרב אל ביתו (שמו' יב ד). פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שְׁכֵנָיו (דבר' א ז). לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניכי2 (מ"ב ד ג). הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדיו שָׁכֵן ורעו יאבדו (ירמ' ו כא). כה אמר יי' על כל שְׁכֵנַי הרעים הנגעים בהחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל (שם יב יד). כי אני חשפתי את עשו וכו' שדד זרעו ואחיו וּשְׁכֵנָיו ואיננו (שם מט י). והיתה אדם לשמה וכו' כמהפכת סדם ועמרה וּשְׁכֵנֶיהָ (שם שם יז-יח, וכעין זה שם נ מ). ותזני אל בני מצרים שְׁכֵנָיִךְ (יחזק' טז כו). מכל צררי הייתי חרפה וְלִשְׁכֵנַי מאד ופחד למידעי (תהל' לא יב). תשימנו חרפה לִשְׁכֵנֵינוּ לעג וקלס לסביבותינו (שם מד יד, וכעין זה שם עט ד). והשב לִשְׁכֵנֵנוּ שבעתים אל חיקם (שם שם יב). תשימנו מדון לִשְׁכֵנֵינוּ ואיבינו ילעגו למו (שם פ ז). שסהו כל עברי דרך היה חרפה לִשְׁכֵנָיו (שם פט מב). טוב שָׁכֵן קרוב מאח רחוק (רבי, ברכ' טז). בעל הבית שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין אינם צריכים לערב (ערוב' ו ה). השוקל על ידי עני ועל ידי שכנו ועל ידי בן עירו פטור (שקל' א ז). ואיזו היא קולנית כל שהיא מדברת בתוך  ביתה ושכניה שומעין קולה (כתוב' ז ו). היו מעלין אותה (את הסוטה) לבית דין הגדול שבירושלים ומאימין עליה וכו' ואומרים לה בתי הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה וכו' הרבה שכנים הרעים עושים (סוטה א ד). עד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו (ר"מ, ב"מ ב ו). הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע (נתאי הארבלי, אב' א ז). איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם וכו' שכן טוב וכו' איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם וכו' שכן רע (ר' יוסי, שם ב ט). אוי לרשע אוי לשכנו (נגע' יב ו). כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסאי וכו' ולשכינו אין יכולין לכופו (תוספת' ב"מ יא טז). אף הן מחלקין אותו לקרובין ולשכינין ולמיודעין (ירוש' מע"ש ה א). האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו וכו' עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה (יבמ' סב:). מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאומות העולם (מד"ר שה"ש, מה יפו). אולי ימלא (המלך) אותו (את הסל) לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן (תנחומא קדושים ח). — ובסהמ"א: כי המלוי אשר הוא בין הגלגל ובין הארץ יקרא תהו והוא עולם הרוח השכן לעולם האש ויסמך בעולם המים אל צד עולם הארץ, ועולם המים שכן לעולם הארץ (אבוסהל דונש בן תמים, פי' יצירה, מא). והרוח יותר קל מן המים מצד היותו שכן אל האש והמים יותר כבדים מצד היותם שכנים אל הארץ (שם מב).