* 1, ש"נ, כמו שִׁכָּרוֹן: לא שנו (ששכור פטור מן התפלה) אלא שלא הגיע לשיכרותו של לוט, אבל הגיע לשיכרותו של לוט פטור מכולם (ר' חנינא, ערוב' סה.). שכר לשון שתייה, לשון שביעה, לשון שכרות (רב פפא, סוכה מט:, וכעין זה ירוש' שם ד ז). עשרה קבים שכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים וכו' (קדוש' מט:). יין ושכר אל תשת וכו' בבואכם וכו' בשעת ביאה לא תהא שכרות (ר' סימאי, ב"מ צ:). מנבל פיו דברים רעים בשכרות ואינו מתבייש (מד"ר במד' י). עמדו והכו זה את זה מתוך השכרות (שם שם). — ובסהמ"א: לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח (רש"י, בראש' ט יח). לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות (הוא, שבת קיו:). שכור אל יתפלל וכו' לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו (רמב"ם, תפלה ד יז).  ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו (הוא, מגילה ב טו). וכשם שאסור לכהן להכנס למקדש מפני השכרות כך אסור לכל אדם וכו' להורות כשהוא שתוי (הוא, ביאת המקדש א ג). והשכרות והפריצות ביום הזה ערמה (עמנואל, מחב' כה, הברמן, 697). ואני הייתי בחומת שכרותם שובר (שם שם, 698). כי השכרות על כל אפיקיו גבר (שם שם). ולא נסור מזה עד אשר אדות חברך תשמיענו, ושכרותו ותעתועיו תודיענו (שם שם , 699). — ואמר הפיטן: לא אחפוץ קרבתו, כי בשכרותו יצא מדעתו (שמעון בר יצחק, שעשוע יום יום, קרוב' ב שבועות). —  ואמר המשורר: וכמה יש אשר העיר בשכרותו כלי זין (ר"ש הנגיד, בני אל תט, בן משלי, אברמסון, 73). אתמה על רואי מקרי השכרות מילדי העברים איך לא ישובו, בראותם מקריו, פרושים ונזירים (עמנואל, שמעו הרים, מחב' כה, הברמן, 709).