*, ש"נ, — שה"פ מן שִׁכְשֵׁךְ שיכשוך1 אין עושה יין נסך (ע"ז נח.). א"ל רב פפא לרבא והא אמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושיכשיכי ליה מסאניה במיא, שכשוך אין אבל כבוס לא, הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי, ברם כך אמרו שכשוך מותר כיבוס אסור (זבח' צד:). לית בהו קרטופני בשיכשוך2 בעלמא סגי להו ככלי מתכות דמו (תנחו' חקת ב). — ובסהמ"א: וכיבוס המנעול בשבת אסור, שיכשוך מותר (הלכ' פסוק' לתלמידי יהודאי גאון, 5). יין נסך תשמישו בצונן וסגי ליה בשכשוך (ר"ח ע"ז לד). להתירם בשכשוך  (סמ"ג קמח, ס:).