שַׁכְרָן

°, תוש"ז, —  מי שדרכו לשתות לשכרה, שַׁכָּר: לנזיר ושכרן, נזיר היה לו חבית של יין בתוך ביתו פקדון, ושכרן היה לו חבית של יין בתוך ביתו, בא יוה"כ ונתענו שניהם מן היין, איזה מהם גדול, לא זה השכרן (מדרש פטירת משה רבנו, אוצר מדרשים ב, איזנשטין, 383).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים