קל לא נמצא במקרא.

— הִפע', תַּשְׁלֵג, — ירד שלג, הוריד שלג1, schneien (lassen); (faire) neiger ; to (let) snow: בפרש שדי מלכים בה תַּשְׁלֵג2 בצלמון (תהל' סח יה). — ובסהמ"א: ובהיותו (מזל דלי) שמאלי הוא משליג (ראב"ע, ראשית חכמה, כ"י פריז). ומי שיגבר על מזגו הקר יראה (בחלום) כאלו ישליג עליו אם יטבל במים קרים (קאנון א ב ב ג, באותות המזגים). אך את ראשי ההרים ישלג החרף (קלמן שולמן, מוסדות הארץ, אוסטרליה, מזג הארץ). — ואמר הפיטן: הרים צח דלג, וגבעות בלג, וענם מלג, בצלמון משלג (ר"א קליר, אזרח בט, קרוב' פורים). כיתרי אש הציג במכון הנקרא שמים, כמוס בו [אש וברד] ומשלגת מים (רסע"ג, אכוין כליות, סדר יצירה, סדור רסע"ג, שצח). לך ירננו תבור וחרמון שדי המשליג בצלמון (רשב"ג, שחק כדק, ביאליק-רבניצקי ב, 53). יונה בצלמון בהשליגה (יצחק הלוי בר זרחיה גירונדי, יונה בצלמון, קרובה לשבת שקלים). — ואמר המשורר: והפך אש עשתה כאש נדב בגופי והשליגה (ר"ש הנגיד, אשכים, בן תהלים, הברמן ב, 131). ישלג ביין רקח ימי החם גופי ויחם בו ימי צנה (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלז). בעבי צואר ירוץ הצפעון בכח  יתקצף ירים ראש דלתי פניו פחד הוא יברח ברוח ולחיו תשלג אימה (מיכ"ל, הריסות טרויא). 

— קל, °שָׁלַג, פ"ע, — היה לבן כשלג, ואמר המשורר: שלום לבניך צביה תסגלי ובחן ושפע טוב היי שולגת (ר"ש שבזי, מי נשקני, שירי תימן, אידלזון-טורטשינר, 113). 

— נפע', °נִשְׁלַג, — הלבין כשלג: בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, כשפירש הקב"ה לפניהם תורתו אשר המלכים הולכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחושך (רש"י, תהל' סח יד). — ואמר הפיטן: עד לא זורק שעיר נפלג אז זהר זהורים נשלג (רשב"ג, בבכי גשו, ביאליק-רבניצקי ב, 214). 

— הָפע', °הָשְׁלַג, — כֻּסה שלג: החם המחומם וקור המצונן והמושלג (קאנון א א ג א). לא יסור מלקחת המים הקרים המושלגים בפיו עת אחר עת (שם ג ט ד). — ובמשמ' הלבין כשלג: ואמר הפיטן: ישלגו אדמי שנים וכו' ילבנו כתמי שושנים (ר"א קליר, אשא דעי, שחרית צום כפור). תגל בהתבשר הושלג אודם תולע (משלם בר קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוה"כ). — ואמר המשורר: אואיל להואל לבלתי ידעו אם סלדו צדי ואם השלגו (רמב"ע, זדו מתי האהבה, ברודי, לד).