1, ש"נ, — חֹשֶׁךְ, אפלה, Finsternis; obscurité; darkness: ההם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צַלְמָוֶת אור נגה עליהם (ישע' ט א). המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וְצַלְמָוֶת בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם (ירמ' ב ו). וקויתם לאור ושמה לְצַלְמָוֶת (שם יג יו). עשה כימה וכסיל והפך לבקר צַלְמָוֶת וחשך ויום לילה החשיך (עמו' ה ח). גם כי אלך בגיא צַלְמָוֶת לא אירא רע כי אתה עמדי (תהל' כג ד). כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בְצַלְמָוֶת (שם מד כ). ישבי חשך וְצַלְמָוֶת אסירי עני וברזל וכו' יוציאם מחשך וְצַלְמָוֶת ומוסרותיהם ינתק (שם קז י-יד). יגאלהו חשך וְצַלְמָוֶת תשכן עליו עננה (איוב ג ה). בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וְצַלְמָוֶת (שם י כא). מגלה עמקות מני חשך ויצא לאור צַלְמָוֶת (שם יב כב). פני חמרמרו מני בכי ועל עפעפי צַלְמָוֶת (שם יו יו). כי יחדו בקר למו צַלְמָוֶת לא יכיר בלהות צַלְמָוֶת (שם כד יז). קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וְצַלְמָוֶת2 (שם כח ג). אין חשך ואין צַלְמָוֶת להסתר שם פעלי און (שם לד כב). הנגלו לך שערי מות ושערי צַלְמָוֶת תראה (שם לח יז). — ובמדר': זימן לו (הקב"ה לאדם) שתי אבנים אחת של אופל ואחת של צלמות (מדר' תהל' צב). — ואמר הפיטן: ובבא עתו יצא (האדם) מחצריו לחצר מות ומצל הדריו לצלמות (רשב"ג, כתר מלכות, יהי רצון מלפניך). ויתן לפניך החיים והמות והאור והצלמות (מסדור רומני, רמב"ע, דוקס, 71). הורוני בחצי מות וינהגוני לצלמות, רטשתי ונטשתי וכו' (ר"י הלוי, אהה אדני, סלוק, שעה"ש 115). — ואמר המשורר: אחי עצה כמו שחר מאירה בעת צרה לצלמות מדמה (יוסף בן חסדי, הלצבי, שעה"ש 23).
1 כך הנקוד המסור, וראו בו רֹב הקדמו' וכמו"כ רבים מן החדשים מלה מרכבת צֵל־מָוֶת. אך כמעט מכל המקומות שבאה שם מלה זו נראה שאינה אלא נרדפת עם חשך, ולכן כבר סברו קצת הקדמו' כי זה שם ע"מ פַּעֲלוּת. מן ב. צלם כמו בערב' ט'לאמה ظللامة, ורגלים לדבר כי בתחלה היו אמרים צַלְמוּת; אך אחר כך, מפני שהשרש צלם במשמ' חשך יצא מן השמוש הרגיל, נשתבשו המדברים, והרגישו במלה זו רמז להמלה מות והתחילו גם לאמר צַלְמָוֶת. וכבר התפלפל בזה ריב"ג בהשרשים.
2 [לפי טורשטינר, ס' איוב, נתערבבו כאן שני חצאי פסוקים, והכונה: קץ שם לחשך תכלית אפל וצלמות, ולכל אבן הוא חוקר וכו'.]