ש"ז, כנ' שַׁלְוִי, — כמו שַׁלְוָה1:  ואני אמרתי בְשַׁלְוִי בל אמוט לעולם (תהל' ל ז). — ואמר המשורר:  למה אהיה כל יום נגוע יד סכלות ויהיה הוא פקיד שלוי (ר"י הלוי, למה לנפש, זמורה ג, 167). ותנשי כצביה שואתך ועתות שלוי תארבי לביא (הוא, נפשי אם לבבי, שם ט, 570).