* 1, ש"ז, — מין שק לתבואה וכדו' שעל גבי הבהמה, Futtersack; sac â fourrage; fodderbag: היה עליו שליף מלא נכנס תחתיו ומפרקו (ר' שמעון, תוספתא שבת יח א). בהמה שנכנסה מאיליה לרשות היחיד והיזיקה בידה וברגלה ובקרנה ובעול שעליה ובשליף שעליה (שם ב"ק א ו). חמור וכיליו אני מוכר לך מכר את המרדעת ואת האוכף ואת השליף ואת הקילקי ואת החבק' וכו' ר' שמעון אומ' היה עליו שליף מלא נופצו ונותנין לו (שם ב"ב ד ב). בהמ' שנכנסה לרשות היחיד הזיקה בין בידה בין ברגלה וכו' בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת משלם נזק שלם (ירוש' ב"ק א א). היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מניח ראשו תחתיהן ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאיליו (ר"ש בן יוחאי, שבת קנד:). שייר' שחנתה בבקע' והקיפוה בגמלין באוכפו' בעביטין בשליפין בקנים וכו' מטלטלין בתוכה (ערוב' טז.). כיצד במסירה, אחזה בטלפה, בשערה, באוכף שעליה, בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה, קנאה (ב"ב עה:).