שָׁלִשׁ, ש"ז, — מדת הלח והיבש, כחלק שלישי ממדה אחרת, אולי של האיפה, Drittelmaß; tierçon; third (of a measure): מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בַּשָּׁלִשׁ עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים (ישע' מ יב). האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שָׁלִישׁ1 (תהל' פ ו). — ובסהמ"א: ואמרתי וכו' ויהי נועם ומזמור יענך ותפלות בדמעות שליש (חיד"א, מעגל טוב 39). — ואמר המשורר: אתן לך סוף דבר שליש אשר בו הכל (ר"ש הנגיד, תזמר ותותיר, בן משלי, אברמסון, 341). יונים בתוך קנם יקוננו על תר לכלהם כמו שליש יבכו בלי דמע ומדמעי אשתה עלי נוד אהבי שליש (רמב"ע, הענק ג, ברודי, שמג). ועי' שְׁלִישׁ.