שְׁלִיקָה
*, ש"נ, — שה"פ מן שָׁלַק, מעשה המבשל: כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פרשע מפני שהם מחוסרים שליקה, ר' יהודה אומר העושה כלים מגפרות של זית טהורין מפני שהן מחוסרים שליקה (תוספת' כלים ב"מ ב יט). — ובסהמ"א: הכובש זיתים או ירקות שכבשן ביין או בשמן הכבישה קובעת וכן שליקה באור או מליחה (ר"מ, מעשר' ד א). בשליקות והגרגרים (קאנון, מסכת הרפואה מאמר ט).