1, ש"ז במ"ר, בהפסק שָׁמָיִם, עם ה' הכוון שָׁמַיְמָה, שָׁמָיְמָה, סמ' שְׁמֵי, כנ' שָׁמֶיךָ, שְׁמֵיכֶם, שָׁמָיו, — מרומי העולם הנראים לעיני האדם באור היום ככפה תכֻלה נטויה מעל פני הארץ, ושכאלו שמש וירח וכוכבים נתונים בה ומתחת לה עוברים עננים המקדירם את מראה, Himmel; ceil; heaven, sky: בראשית ברא אלהים את הַשָּׁמַיִם2 ואת הארץ בראש' א א. ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים וכו' ויקרא אלהים לרקיע שָׁמָיִם (שם שם ח). ויי' המטיר על סדום ועל עמרה גפרית ואש מאת יי' מן הַשָּׁמָיִם (שם יט כד). לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בַּשָּׁמָיִם ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ (שמות כ ד). כי ששת ימים עשה יי' את הַשָּׁמָיִם ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם (שם שם יא, וכעין זה שם לא יז). תבנית כל צפור כנף אשר תעוף בַּשָּׁמָיִם (דבר' ד יז). כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא לא בַשָּׁמָיִם הוא לאמר מי יעלה לנו הַשָּׁמַיְמָה ויקחה לנו (שם ל יא-יב). כי אשא אל שָׁמַיִם ידי ואמרתי חי אנכי לעלם (שם לב מ). ויי' השליך עליהם אבנים גדלות מן הַשָּׁמַיִם עד עזקה וימתו רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב (יהוש' י יא). מן שָׁמַיִם נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שופט' ה כ). ותקח 

רצפה בת איה את השק ותטהו לה את הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן הַשָּׁמָיִם (ש"ב כא י). שאו לַשָּׁמַיִם עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שָׁמַיִם כעשן נמלחו והארץ כבגד תכלה (ישע' נא ו). גם חסידה בַשָּׁמַיִם ידעה מועדיה (ירמ' ח ז). כל מאורי אור בַּשָּׁמַיִם אקדירם עליך (יחזק' לב ח). הבונה בַשָּׁמַיִם מעלותו (עמ' ט ו). הַשָּׁמַיִם מספרים כבד אל ומעשי ידיו מגיד הרקיע (תהל' יט ב). שתו בַשָּׁמַיִם פיהם ולשונם תהלך בארץ (שם עג ט). כי אמרתי עולם חסד יבנה שָׁמַיִם תכן אמונתך בהם (שם פט ג). הגידו הַשָּׁמַיִם צדקו (שם צז ו). לעולם יי' דברך נצב בַּשָּׁמָיִם (שם קיט פט). שָׁמַיִם לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר (משלי כה ג). דרך הנשר בַּשָּׁמַיִם (שם ל יט). גם עתה הנה בַשָּׁמַיִם עדי ושהדי במרומים (איוב יו יט). — וביחוס לעם או לבן אדם: ונתתי את שְׁמֵיכֶם כברזל (ויקר' כו יט). והיו שָׁמֶיךָ אשר על ראשך נחשת (דבר' כח כג). וישכן ישראל בטח וכו' אף שָׁמָיו יערפו טל (שם לג כח). — והשמים כמרכז שתופעות טבע שונות מתחוללות בו: יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את הַשָּׁמַיִם לתת מטר ארצך בעתו (דבר' כח יב). כי כאשר ירד הגשם והשלג מן הַשָּׁמַיִם ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה (ישע' נה י). לקול תתו המון מים בַּשָּׁמַיִם ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרותיו (ירמ' י יג, וכעין זה שם נא יו). היש בהבליהגוים מגשמים ואם הַשָּׁמַיִם יתנו רבבים (שם יד כב). והיה ביום ההוא אענה נאם יי' אענה את הַשָּׁמַיִם והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר (הוש' ב כג-כד). על כן עליכם כלאו שָׁמַיִם מטל והארץ כלאה יבולה (חגי א י). הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה וְהַשָּׁמַיִם יתנו טלם (זכר' ח יב). יסע קדים בַּשָּׁמַיִם וינהג בעזו תימן (תהל' עח כו). המכסה שָׁמַיִם בעבים המכין לארץ מטר (שם קמז ח). — והשמים כמקום משכן אלהים והמלאכים: ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן הַשָּׁמַיִם (שם כא יז). ויקרא אליו מלאך יי' מן הַשָּׁמַיִם (שם כב יא). ויקרא מלאך יי' אל אברהם שנית מן הַשָּׁמָיִם (שם שם יה). ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן הַשָּׁמַיִם דברתי עמכם (שמות כ כב). מן הַשָּׁמַיִם  השמיעך

את קלו ליסרך (דבר' ד לו). השקיפה ממעון קדשך מן הַשָּׁמַיִם (שם כו יה). יי' יחתו מריבו עלו2 בַּשָּׁמַיִם ירעם (ש"א ב י). ירעם מן שָׁמַיִם יי' ועליון יתן קולו (ש"ב כב יד, וכעין זה תהל' יח יד). ויעמד שלמה לפני מזבח יי' וכו' ויפרש כפיו הַשָּׁמָיִם וכו' (מ"א ח כב). ואתה תשמע אל מקום שבתך אל הַשָּׁמַיִם וכו' (שם שם ל). ואתה תשמע הַשָּׁמַיִם (שם שם לב, שם שם לד, שם שם לו). ואתה תשמע הַשָּׁמַיִם מכון שבתך (שם שם לט, וכעין זה שם שם מג, שם שם מט). ויהי כללות שלמה להתפלל אל יי' וכו' וכפיו פרשות הַשָּׁמָיִם  (שם שם נד). יושב בַּשָּׁמַיִם ושחק אדני ילעג למו (תהל' ב ד). יי' בַשָּׁמַיִם כסאו (שם יא ד). יי' בַּשָּׁמַיִם הכין כסאו (שם קג יט). למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ואלהינו בַשָּׁמָיִם וכו' (שם קיה ב-ג).הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם ליי' והארץ נתן לבני אדם (שם שם יו). אליך נשאתי את עיני הישבי בַשָּׁמַיִם (שם קכג א). הן בקדשיו לא יאמין ושָׁמַיִם לא זכ בעיניו (איוב יה יה). נשא לבבנו אל כפים אל אל בַּשָּׁמָיִם (איכה ג מא). כי האלהים בַּשָּׁמַיִם ואתה על הארץ (קהל' ה א). וירם ימינו ושמאלו אל הַשָּׁמַיִם וישבע בחי העולם (דנ' יב ז). — שמים וארץ כסמל לתבל ומלאה3: ויכלו הַשָּׁמַיִם והארץ וכל צבאם (בראש' ב א). אלה תולדות הַשָּׁמַיִם והארץ בהבראם ביום עשות יי' אלהים ארץ וְשָׁמָיִם (שם שם ד). ויברכהן (מלכי־צדק) ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שָׁמַיִם וארץ (שם יד יט). ויאמר אברם אל מלך סדם הרמתי ידי אל יי' אל עליון קנה שָׁמַיִם וארץ (שם שם כב). לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בַּשָּׁמַיִם ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ (שמות כ ד). כי ששת ימים עשה יי' את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם (שם שם יא, וכעין זה שם לא יז). אשר מי אל בַּשָּׁמַיִם ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך (דבר' ג כד). יי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שָׁמַיִם נטפו (שופט' ה ד, וכעין זה תהל' סח ט). אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ (מ"ב יט יה, ישע' לז יו). כה אמר יי' הַשָּׁמַיִם כסאי והארץ הדם

רגלי (שם סו א). הלוא את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד). אהה אדני יי' הנה אתה עשית את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ בכחך הגדול (שם לב יז). אם לא בריתי יומם ולילה חקות שָׁמַיִם וארץ לא שמתי (שם לג כה). ורננו על בבל שָׁמַיִם וארץ וכל אשר בהם (שם נא מח). יהללוהו שָׁמַיִם וארץ ימים וכל רמש בם (תהל' סט לה).לך שָׁמַיִם אף לך ארץ תבל ומלאה אתה יסדתם (שם פט יב). ישמחו הַשָּׁמַיִם ותגל הארץ (שם צו יא, דהי"א יו לא). המשפילי לראות בַּשָּׁמַיִם ובארץ (תהל' קיג ו). ברוכים אתם ליי' עשה שָׁמַיִם וארץ (שם קיה יה). עזרי מעם יי' עשה שָׁמַיִם וארץ (שם קכא ב). עזרנו בשם יי' עשה שָׁמַיִם וארץ (שם קכד ח). יברכך יי' מציון עשה שָׁמַיִם וארץ (שם קלד ג). כל אשר חפץ יי' עשה בַּשָּׁמַיִם ובארץ בימים וכל תהמות (שם קלה ו). יגלו שָׁמַיִם עונו וארץ מתקוממה לו (איוב כ כז). לך יי' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בַּשָּׁמַיִם  ובארץ (דהי"א כט יא). אין כמוך אלהים בַּשָּׁמַיִם  ובארץ (דהי"ב ו יד). — ושמים וארץ כעדים: העידתי בכם היום את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ כי אבד תאבדון (דבר' ד כו). העדתי בכם היום את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים (שם ל יט). הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה ואעידה בם את הַשָּׁמַיִם ואת הארץ (שם לא כח). האזינו הַשָּׁמַיִם ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (שם לב א). שמעו שָׁמַיִם והאזיני ארץ כי יי' דבר (ישע' א ב). — בין השמים ובין הארץ, בין הארץ ובין השמים: ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין הַשָּׁמַיִם ובין הארץ (ש"ב יח ט). ותשא אתי רוח בין הארץ ובין הַשָּׁמַיִם  (יחזק' ח ג). והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו' ותשנה את האיפה בין הארץ ובין הַשָּׁמַיִם (זכר' ה ט). וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יי' עמד בין הארץ ובין הַשָּׁמַיִם (דהי"א כא יו). — בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וידעת היום וחשבת אל לבבך כי יי' הוא האלהים בַּשָּׁמַיִם ממעל ועל הארץ מתחת (דבר' ד לט). לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בַּשָּׁמַיִם ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ (שם ה ח). כי יי' אלהיכם 

הוא אלהים בַּשָּׁמַיִם ממעל ועל הארץ מתחת (יהוש' ב יא). אין כמוך אלהים בַּשָּׁמַיִם ממעל ועל הארץ מתחת (מ"א ח כג). — ועם פעלים, נָגֹלּוּ שמים: ונמקו כל צבא השמים ונגלו בספר הַשָּׁמָיִם וכל צבאם יבול (ישע' לד ד).  — נָטָה שמים: ויט שָׁמַיִם וירד (ש"ב כב י, תהל' יח י). הנוטה כדק שָׁמַיִם וימתחם כאהל לשבת (ישע' מ כב).  כה אמר האל יי' בורא הַשָּׁמַיִם ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה (שם מב ה). אנכי יי' עשה כל נטה שָׁמַיִם לבדי רקע הארץ מי אתי (שם מד כד). ותשכח יי' עשך נוטה שָׁמַיִם ויסד ארץ (שם נא יג). עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שָׁמָיִם  (ירמ' י יב, שם נא יה). נאם יי' נטה שָׁמַיִם ויסד ארץ (זכר' יב א). עטה אור כשלמה נוטה שָׁמַיִם כיריעה (תהל' קד ב). נטה שָׁמַיִם לבדו ודורך על במתי ים (איוב ט ח). — נָטַע שמים: לנטע שָׁמַיִם וליסד ארץ (ישע' נא יו). — נָטְפוּ שמים: ארץ רעשה אף שָׁמַיִם נטפו מפני אלהים (תהל' סח ט). — נָסַק שמים: אם אסק שָׁמַיִם שם אתה (תהל' קלט ח). — עָלָה שמים: כי המצוה הזאת וכו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו הַשָּׁמַיְמָה ויקחה לנו (דבר' ל יא-יב). ותעל שועת העיר הַשָּׁמָיִם  (ש"א ה יב). ויהי בהעלות יי' את אליהו בסערה הַשָּׁמָיִם (מ"ב ב א). ואתה אמרת בלבבך הַשָּׁמַיִם אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי (ישע' יד יד). כי תעלה בבל הַשָּׁמַיִם וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה (ירמ' נא נג). יורדי הים וכו' יעלו שָׁמַיִם ירדו תהומות (תהל' קז כג-כו). מי עלה שָׁמָיִם  וירד (משלי ל ד). — עָצַר את השמים: וחרה אף יי' בכם ועצר את הַשָּׁמַיִם  ולא יהיה מטר (דבר' יא יז). — נֶעְצְרוּ שמים: בהעצר שָׁמַיִם ולא יהיה מטר (מ"א ח לה). — נִפְתְּחוּ השמים: נפתחו הַשָּׁמַיִם ואראה מראות אלהים (יחזק' א א). — קָדְרוּ השמים: על זאת תאבל הארץ וקדרו הַשָּׁמַיִם ממעל (ירמ' ד כח). — התקדרו השמים: ויהי עד כה ועד כה וְהַשָּׁמַיִם התקדרו עבים ורוח ויהי גשם גדול (מ"א יח מה). — קָרַע שמים: לוא קרעת שָׁמַיִם ירדת מפניך הרים נזלו (ישע' סג יט). — הִרְעִיפוּ שמים: הרעיפו שָׁמַיִם ממעל ושחקים יזלו צדק (שם מה ח). — ועם שמות, אוֹתוֹת השמים: אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות הַשָּׁמַיִם אל תחתו (ירמ' י ב). — 

אֵל השמים: הודו לאל הַשָּׁמָיִם כי לעולם חסדו (תהל' קלו כו). — אֱלֹהֵי השמים: ואשביעך ביי' אלהי הַשָּׁמַיִם ואלהי הארץ (בראש' כד ג). יי' אלהי הַשָּׁמַיִם וכו' הוא ישלח מלאכו לפניך (שם שם ז). עברי אנכי ואת יי' אלהי הַשָּׁמַיִם אני ירא (יונה א ט). כל ממלכות הארץ נתן לי יי' אלהי הַשָּׁמַיִם (עזרא א ב, דהי"ב לו כג). ואהי צם ומתפלל לפני אלהי הַשָּׁמָיִם (נחמ' א ד). על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי הַשָּׁמָיִם (שם ב ד). אלהי הַשָּׁמַיִם הוא יצליח לנו (שם שם כ). — אֲרֻבּוֹת השמים: ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת הַשָּׁמַיִם נפתחו (בראש' ז יא). ויסכרו מעינת תהום וארבת הַשָּׁמַיִם ויכלא הגשם מן השמים (שם ח ב). אם לא אפתח לכם את ארבות הַשָּׁמַיִם והריקתי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג י). — בִּרְכֹת שמים: מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך ברכת שָׁמַיִם  מעל ברכת תהום רבצת תחת (בראש' מט כה). — גָּבְהֵי שמים: גבהי שָׁמַיִם מה תפעל עמקה משאול מה תדע (איוב יא ח). הלוא אלוה גבה שָׁמַיִם וראה ראש כוכבים כי רמו (שם כב יב). — דְּגַן שמים, ככנוי למן: וימטר עליהם מן לאכל ודגן שָׁמַיִם נתן למו (תהל' עח כד). — דַּלְתֵי  שמים: ויצו שחקים ממעל ודלתי שָׁמַיִם פתח (שם שם כג). — הֹבְרֵי שמים: נלאית ברב עצתיך יעמדו נא ויושיעך הברו שָׁמַיִם החזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבא עליך (ישע' מז יג). — חוּג שמים: עבים סתר לו ולא יראה וחוג שָׁמַיִם יתהלך (איוב כב יד). — חֲצִי השמים: ויעמד השמש בחצי הַשָּׁמַיִם ולא אץ לבוא כיום תמים (יהוש' י יג). — חֻקּוֹת שמים וארץ: אם לא בריתי יומם ולילה חקות שָׁמַיִם וארץ לא שמתי גם זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס (ירמ' לג כה-כו). הידעת חקות שָׁמָיִם אם תשים משטרו בארץ (איוב לח לג). — טַל שמים: ויתן לך האלהים מטל הַשָּׁמַיִם ומשמני הארץ (בראש' כז כח). הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל הַשָּׁמַיִם מעל (שם שם לט). — כּוֹכְבֵי השמים, בפרט כסמל למספר גדול: כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי הַשָּׁמַיִם וכחול אשר על שפת הים (שם כב יז). והרביתי את זרעך ככוכבי הַשָּׁמַיִם (שם כו ד). זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי הַשָּׁמַיִם  (שמות לב יג). יי'

אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי הַשָּׁמַיִם לרב (דבר' א י). בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יי' אלהיך ככוכבי הַשָּׁמַיִם לרב (שם י כב). ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי הַשָּׁמַיִם לרב (שם כח סב). כי כוכבי הַשָּׁמַיִם וכסיליהם לא יהלו אורם (ישע' יג י). הרבית רכליך מכוכבי הַשָּׁמָיִם (נחום ג יו). ובניהם הרבית כככבי הַשָּׁמָיִם (נחמ' ט כג). ולא נשא דויד מספרם למבן עשרים שנה ולמטה כי אמר יי' להרבות את ישראל ככוכבי הַשָּׁמָיִם (דהי"א כז כג). — כְּפֹר שמים: מבטן מי יצא הקרח וכפר שָׁמַיִם מי ילדו (איוב לח כט). — לֵב השמים: וההר בער באש עד לב הַשָּׁמַיִם (דבר' ד יא). — לֶחֶם שמים, כנוי למן: שאל ויבא שלו ולחם שָׁמַיִם ישביעם (תהל' קח מ). — מֶגֶד שמים: וליוסף אמר מברכת יי' ארצו ממגד שָׁמַיִם מטל (דבר' לג יג). — מוֹסְדוֹת השמים: ותגעש ותרעש הארץ מוסדות הַשָּׁמָיִם ירגזו (ש"ב כב ח). — מְטַר שמים: והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים בקעת למטר הַשָּׁמָיִם תשתה מים (דבר' יא יא). מְלֶכֶת השמים4: הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת הַשָּׁמַיִם והסך נסכים לאלהים אחרים (ירמ' ז יח). כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת הַשָּׁמַיִם והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו וכו' ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו ומן אז חדלנו לקטר למלכת הַשָּׁמַיִם והסך לה נסכים חסרנו כל וכו' וכי אנחנו מקטרים למלכת הַשָּׁמַיִם ולהסך לה סכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה (שם מד יז-יט). עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת הַשָּׁמַיִם (שם שם כה). — נִבְלֵי שמים: מי יספר שחקים בחכמה ונבלי שָׁמַיִם מי ישכיב (איוב לח לז). — נִשְׁרֵי שמים: קלים היו רדפינו מנשרי שָׁמָיִם (איכה ד יט). — עוֹף השמים: ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף הַשָּׁמַיִם ובבהמה ובכל הארץ

(בראש' א כו). פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף הַשָּׁמַיִם (שם שם כח). ולכל חית הארץ ולכל עוף הַשָּׁמַיִם (שם שם ל). והיתה נבלתך למאכל לכל עוף הַשָּׁמַיִם ולבהמת הארץ (דבר' כח כו). ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור וכו' ולא נתנה עוף הַשָּׁמַיִם לנוח עליהם יומם ואת חית השדה לילה (ש"ב כא י). המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף הַשָּׁמָיִם (מ"א יד יא). ראיתי והנה אין האדם וכל עוף הַשָּׁמַיִם נדדו (ירמ' ד כה). מעוף הַשָּׁמַיִם ועד בהמה נדדו הלכו (שם ט ט). ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יי' את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף הַשָּׁמַיִם ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית (שם יה ג). בסעפתיו קננו כל עוף הַשָּׁמַיִם ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה (יחזק' לא ו). וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף הַשָּׁמַיִם ורמש האדמה (הוש' ב כ). על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף הַשָּׁמָיִם (שם ד ג). כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף הַשָּׁמַיִם אורידם (שם ז יב). עליהם עוף הַשָּׁמַיִם ישכון (תהל' קד יב). ואולם שאל נא בהמות ותרך ועוף הַשָּׁמַיִם ויגד לך (איוב יב ז). גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך את תקלל עשיר כי עוף הַשָּׁמַיִם יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר (קהל' י כ). ועי' עוֹף. — עַמּוּדֵי שמים: עמודי שָׁמַיִם ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). — עֶצֶם השמים: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם הַשָּׁמַיִם לטהר (שמות כד י). — צְבָא השמים: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא הַשָּׁמַיִם (דבר' ד יט). וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא הַשָּׁמַיִם (שם יז ג). ראיתי את יי' ישב על כסאו וכל צבא הַשָּׁמַיִם עמד עליו (מ"א כב יט). ועי' צָבָא. — צִפֹּר שמים: תמשילהו במעשי ידיך וכו' צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפר שָׁמַיִם ודגי הים (תהל' ח ז-ט). — קְצֵה השמים: אם יהיה נדחך בקצה הַשָּׁמָיִם משם יקבצך יי' אלהיך (דבר' ל ד). באים מארץ מרחק מקצה הַשָּׁמָיִם יי' וכלי זעמו (ישע' יג ה). מקצה הַשָּׁמַיִם מוצאו ותקופתו על קצותם (תהל' יט ז). אם יהיה נדחכם בקצה הַשָּׁמַיִם משם אקבצם 

(נחמ' א ט). — קְצוֹת השמים: והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות הַשָּׁמַיִם (ירמ' מט לו). — למקצה השמים ועד קצה השמים: כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה הַשָּׁמַיִם ועד קצה הַשָּׁמָיִם (דבר' ד לב). — רוּחוֹת השמים: הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יי' כי כארבע רוחות הַשָּׁמַיִם פרשתי אתכם נאם יי' (זכר' ב י). ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות הַשָּׁמַיִם יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ (שם ו ה). וצפיר העזים הגדיל עד מאד ובעצמו נשברה הקרן הגדלה ותעלינה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות הַשָּׁמָיִם (דנ' ח ח). וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות הַשָּׁמָיִם (שם יא ד). — רֹכֵב שמים, כנוי לאלהים: אין כאל ישרון רכב שָׁמַיִם בעזרך ובגאותו שחקים (דבר' לג כו). — רְקִיעַ השמים: ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע הַשָּׁמַיִם להבדיל בין היום ובין הלילה וכו' והיו למאורת ברקיע הַשָּׁמַיִם להאיר על הארץ (בראש' א יד-יה). ועי' רָקִיעַ. — שְׁמֵי השמים: הן ליי' אלהיך השמים ושמי הַשָּׁמָיִם הארץ וכל אשר בה (דבר' י יד). כי האמנם ישב אלהים על הארץ הנה השמים ושמי הַשָּׁמַיִם לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח כז, וכעין זה דהי"ב ו יח). שירו לאלהים וכו' לרכב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קדם (תהל' סח לד). הללוהו שמי הַשָּׁמָיִם והמים אשר מעל השמים (שם קמח ד). אתה הוא יי' לבדך את עשית את השמים שמי הַשָּׁמַיִם וכל צבאם (נחמ' ט ו). ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי הַשָּׁמַיִם לא יכלכלהו (דהי"ב ב ה). — שַׁעַר השמים: ויירא (יעקב) ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער הַשָּׁמָיִם (בראש' כח יז). — ובלשון גוזמה, אֶל השמים: רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל הַשָּׁמַיִם משפטה ונשא עד שחקים (ירמ' נא ט). — בַּשּמים: אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בַּשָּׁמָיִם (דבר' א כח). אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת ובצורת בַּשָּׁמָיִם (שם ט א). — לַשמים: אם יעלה לַשָּׁמַיִם שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד (איוב כ ו). — עַד (לַ)שמים: כי גדל עד שָׁמַיִם חסדך ועד שחקים אמתך (תהל' נז יא).

בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לַשָּׁמָיִם (עזרא ט ז). הנה בחמת יי' אלהי אבותיכם על יהודה נתנם בידכם ותהרגו בם בזעף עד לַשָּׁמַיִם הגיע (דהי"ב כח ט). — עד בִּלְתִּי שמים, במשמ' לנצח: ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שָׁמַיִם לא יקיצו ולא יערו משנתם (איוב יד יב). — ובהוראת הכִּוּוּן (מ)עַל (הַ)שמים, למעלה: ויאמר יי' אל משה נטה את ידך על הַשָּׁמַיִם ויהי ברד בכל ארץ מצרים וכו' ויט משה את מטהו על הַשָּׁמַיִם (שמות ט כב-כג). ויאמר יי' אל משה נטה ידך על הַשָּׁמַיִם ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך ויט משה את ידו על הַשָּׁמָיִם ויהי חשך אפלה (שם י כא-כב). כִּי גָבְהוּ שמים מֵאָרֶץ, כִּגְבֹהַּ שמים על הָאָרֶץ: כי גבהו שָׁמַיִם מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם (ישע' נה ט). כי כגבה שָׁמַיִם על הארץ גבר חסדו על יראיו (תהל' קג יא). — כּימֵי (הַ)שמים (עַל האָרֶץ): למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יי' לאבתיכם לתת להם כימי הַשָּׁמַיִם על הארץ (דבר' יא כא). ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שָׁמָיִם (תהל' פט ל). — (מִ)תַּחַת (כל) השמים, במשמ' על האדמה: ויאמר אלהים יקוו המים מתחת הַשָּׁמַיִם אל מקום אחד (בראש' א ט). ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת הַשָּׁמָיִם (שם ו יז). ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל הַשָּׁמָיִם (שם ז יט). כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת הַשָּׁמָיִם (שמות יז יד). היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל הַשָּׁמָיִם (דבר' ב כה). ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים וכו' אשר חלק יי' אלהיך אתם לכל העמים תחת כל הַשָּׁמָיִם (שם ד יט). והאבדת את שמם מתחת הַשָּׁמָיִם (שם ז כד). הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת הַשָּׁמָיִם (שם ט יד). תמחה את זכר עמלק מתחת הַשָּׁמָיִם (שם כה יט). ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה יי' את שמו מתחת הַשָּׁמָיִם (שם כט יט). ולא דבר יי' למחות את שם ישראל מתחת הַשָּׁמָיִם (מ"ב יד כז). כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל הַשָּׁמַיִם יראה (איוב כח כד). מי הקדימני ואשלם תחת כל הַשָּׁמַיִם לי הוא (שם מא ג). ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה

על כל אשר נעשה תחת הַשָּׁמָיִם (קהל' א יג). עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת הַשָּׁמַיִם (שם ב ג). לכל זמן ועת לכל חפץ תחת הַשָּׁמָיִם (שם ג א). ויקם את דבריו וכו' להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל הַשָּׁמַיִם (דנ' ט יב). — ובתו"מ: חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו ואלו הן תורה קנין אחד שמים וארץ קנין אחד וכו' שמים וארץ מנין דכתיב כה אמר יי' השמים כסאי והארץ הדם רגלי וכו' (אב' ו י). קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר (ר"א בן עזריה, ידים ד ג). וכשנטה הארץ ואח"כ נטה שמים, מאי שמים אמר רבי יוסי בר חנינא ששם מים, במתניתא תנא אש ומים (חגי' יב.). מסובין היינו על הר סיני ונתנה עלינו בת קול מן השמים (ריב"ז, חגי' יד:). שמים ביני לבינך (נדר' יא יב). משביע אני עליכם וכו' בשמים ובארץ הרי אלו פטורין (שבועות ד יג). אם ראית שקהו השמים מלהוריד מטר ונעשו ברזל כמה דתימא ונתתי את שמיכם כברזל (מד"ר במד' ג). — *נתקשרו שמים בעבים: מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים (תענ' כ.). נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן (חגי' יד:). — *ובפרט ככנוי לאלהים שמושבו בשמים: אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים (רבי אליעזר בר צדוק, ר"ה ב ז). אמר הרי עלי כבשר מליח, כיין נסך, אם של שמים נדר אסור, אם של עבודת אלילים נדר מותר וכו' הרי עלי כחרם של שמים אסור ואם כחרם של כהנים מותר (נדר' ב ד). שהטהורה נפשה לשמים וגופה שלו וטמאה נפשה וגופה לשמים (ר"א, שם ד ג). הרי הם מוקדשים לשמים (שם ה ו). מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים (יבמה) אינו דין שיפר נדריה (ר"א, שם י ו). כל העם אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להן התברכו מן השמים (סנה' ב א). ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים (שם י א). שללה ולא שלל שמים, מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו (שם שם ו). שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים (מנח' יג יא).

היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו אין חייב לשלם מן הדין ואין מן השמים מוחלין לו עד שישלם וכו' (תוספת' שבועות ג ב). לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משועבדים לפני גוים, לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם (מכי' יתרו מסכ' דבחדש א, סא:). האוכל מעשר שני שלו בין שוגג בין מזיד יצעק לשמים (רשב"ג, ירוש' מע"ש א א). מה בין נתן לו אחר מה בין נתנו לו שמים (שם שבת א א). כן יהו אויבי השמים (ר"א, שם יומא ו ג). ר' שמעון אומר מעשה שמים היו, לפי שהיו מעשה שמים יכול לא יהו נאים כמעשה ידי אומן וכו' (שם סוכה ד ז). כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (ר' גמליאל ברבי, שבת קנא:). ברוך אתה לשמים שהזרת לי אבידתי (ע"ז נב:). הוי אוהב את השמים וירא מן השמים (דא"ז ב). — *ובלשון שבועה, השמים!: אמר לו (ר' עקיבא לר' אליעזר) שמא אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך, אמר השמים הזכרתני וכו' (תוספת' חול' ב כה). פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום אמרתי לו פרנסתך במה היא, אמר לי מחלזון, אמרתי לו ומי מצוי, אמר לי השמים מקום ביום שמוטל בהרים וכו' אמרתי השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא (ספרי דבר' שנד). רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, אמר ליה רבי נהוראי השמים כן הוא (ברכ' נג:). והן מסיחין אילו לאילו ואומר השמים עוד לילה אחד ואנו מתים (פסיק' רב' מב, וה' פקד, קעו:). — *בידי שמים: איזהו ממזר וכו' כל שחיבין עליו כרת בידי שמים (שמעון התימני, יבמ' ד יג). וחרותה בידי שמים (חול' ג ב). הצבועים ידי שמים מיטמאין ובידי אדם אינן מיטמאין (נגע' יא ג). (וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה) ומת, שתהא מיתתו בידי שמים (מכי' משפטים מסכ' דנזיקין טז, צב:). הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים (כתוב' ל.). — *לצאת ידי שמים: האומר לחבירו גזלתיך וכו' ר' יוחנן אמר בבא לצאת ידי שמים (ירוש' ב"ק י ח). התם דקא תבעי ליה, הבא בבא לצאת ידי שמים (ב"מ לז.). 

*ירא שמים: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים (ר' חייא משמיה דעולא, ברכ' ח.). מפני שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק וירא שמים אחד (ר' לוי, מד"ר בראש' מד). — *יראת שמים: שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים (רב, ברכ' טז:). הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ר' חנינא, שם לג:). אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת יי' היא אוצרו (הוא משום רשב"י, שם שם). — *מורא שמים: ויהי מורא שמים עליכם (אנטיגנוס איש סוכו בשם שמעון הצדיק, אב' א ג). ומורא רבך כמורא שמים (ר' אלעזר בן שמוע, שם ד יב). יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם (ריב"ז, ברכ' כח:). — *כבוד שמים: לכבוד עצמו עולה, לכבוד שמים לא כל שכן (שם נג:). — *מלכות שמים: מאי מפני גוה וכו' מפני גאוותה של מלכות שמים (רב שמואל בר יצחק, חגי' ה:). — *עֹל מלכות שמים: למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות (רבי יהושע בן קרחה, ברכ' ב ב). איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמים אפי' שעה אחת (רבן גמליאל, שם שם ה). בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו על מלכות שמים (בבלי שם סא:). — *שם שמים: ונמצא שם שמים מתחלל (סנה' ו ד, אב' א יא). כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי (ר' לויטס איש יבנה, אב' ד ד). מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא (רבי יוחנן משום ר"ש בן יוהצדק, יבמ' עט). ואל יתחלל בי שם שמים (מד"ר רות ז). ועי' שֵׁם. — *לשם שמים: וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים (ר' גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא, אב' ב ב). וכל מעשיך יהיו לשם שמים (ר' יוסי, שם שם יב). כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים (ר' יוחנן הסנדלר, שם ד יא). כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים

זו מחלוקת קרח וכל עדתו (שם ה יז). כל דרכיך יהיו לשם שמים (דא"ז ב). — *אבינו שבשמים: נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו (רשב"א, כלא' ט ח). ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים (ר"ע, יומא ח ט). כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים (ר"ה ג ח). ועל מי יש  לנו להשען על אבינו שבשמים (סוטה ט טו). הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים (יהודה בן תימא, אב' ה כ). והיו פועלים יוצאים ועוסקים במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם (מד"ר ויקר' לה). — *מן השמים ירחמו: משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו (יבמ' יב:). אמר לו (ר' יוסי בן קסמא לר' חנינא בן תרדיון) חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה וכו' אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו (ע"ז יח.). בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך (מד"ר קהל' א, כי ברוב חלומות).  — *שמי מרום: נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום (מד"ר שה"ש, מי זאת). — ובתפלה: נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום (קדושה). — *ובהשאלה, שמי קורה5: שתי שורות על פני כל המרתף ושתי שורות שאמרו מן הארץ ועד שמי קורה (ב"ש, פסחים ח:). היה מתמר ועולה (עשן הקטרת )כמקל עד שמגיע לשמי קורה, כיון שמגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן (יומא נג.). אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה (ב"מ מב.). — ובסהמ"א: יהי רצון מלפני השמים לרחם את בית חיינו (סדור רב עמרם גאון א, שני וחמישי). — ואמר המשורר: והבט רמיהם בהלם בשמיהם (ר"ש הנגיד, באשמרות ערב, בן תהלים ב, הברמן, 59). אם תאצר חכמה בגנזכי לבך לך טוב מלשמיך כי בה תאחז את קצות ההוד עד יעלה שיאך לשמיך (רמב"ע, הענק י, ברודי, שצח). קדרו שמיו ויחמרו מימיו (ר"י הלוי, יועץ ומקים, זמורה א, 28). רוח אנחות

נשבה בו עד התקדרו בענן בכי שמי (ר"י חריזי, תחכמוני ט, טופורובסקי, 104). — ואמר המליץ: לחשרת גשמינו והדרת שמינו (ר"י הלוי, אגרת לר"ש הנגיד, זמורה א, 66). עד אבא אל ירושלים, בעזרת שמים (שם שם, 68). — °שמי