ת"ז, נק' שְׁמִינִית, — מספר סדורי שאחר המספר שביעי, achter; huitéme; eighth: — א) במנית בני אדם או דברים שאין בהם רוח חיים לפי זמנם או מקומם: אליאל השבעי, יוחנן הַשְּׁמִינִי אלזבד התשיעי (דהי"א יב יא-יב). להקוץ השבעי לאביה הַשְּׁמִינִי (שם כד י). השבעי ישראלה וכו' הַשְּׁמִינִי ישעיהו וכו' התשיעי מתניהו (שם כה יד-יו). יששכר השביעי פעלתי הַשְּׁמִינִי (שם כו ה). — ב) ובמנית ימים החל במעשה ידוע, ביום ההֻלדת, בראשית החג, בימי הטהרה וכדומה: כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום הַשְּׁמִינִי תתנו לי (שמות כב כט). ויהי ביום הַשְּׁמִינִי קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל (ויקר' ט א). אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וכו' וביום הַשְּׁמִינִי ימול בשר ערלתו (שם יב ב-ג). והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וכו' וביום הַשְּׁמִינִי יקח שני כבשים תמימים (שם יד ט-י). והביא אתם ביום הַשְּׁמִינִי לטהרתו אל הכהן (שם שם כג). וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וביום הַשְּׁמִינִי יקח לו שני תרים וכו' (שם יה יד). ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום הַשְּׁמִינִי תקח לה שתי תרים וכו' (שם שם כח-כט). שור או כבש או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום הַשְּׁמִינִי והלאה ירצה לקרבן אשה ליי' (שם כב כז). שבעת ימים תקריבו אשה ליי' ביום הַשְּׁמִינִי מקרא קדש יהיה לכם (שם כג לו). תחגו את חג יי' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום הַשְּׁמִינִי שבתון (שם שם לט). וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו וביום הַשְּׁמִינִי יבא שתי תרים או שני בני יונה אל הכהן (במד' ו ט-י). ביום הַשְּׁמִינִי נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור (שם ז נד). ביום הַשְּׁמִינִי עצרת תהיה לכם (שם כט לה). ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ביום הַשְּׁמִינִי שלח את העם (מ"א ח סה-סו). שבעת ימים יכפרו את המזבח וכו' והיה ביום הַשְּׁמִינִי והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם (יחזק' מג כו-כז). ויעשו חג שבעת ימים וביום הַשְּׁמִינִי עצרת כמשפט (נחמ' ח יח). ויעשו ביום הַשְּׁמִינִי עצרת כי חנכת הבית עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים (דבה"ב ז ט). — ג) ובמנית ימים חדשים ושנים בתוך יחידת זמן גדולה יותר, בשבוע, בחדש, בשנה, בשנות שמטה ויובל וכדומה: ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש הַשְּׁמִינִי כלה הבית (מ"א ו לח). ויעש ירבעם חג בחדש הַשְּׁמִינִי וכו' ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום בחדש הַשְּׁמִינִי (שם יב לב-לג). בחדש השְּׁמִינִי בשנת שתים לדריוש היה דבר יי' אל זכריה (זכר' א א). השמיני לחדש הַשְּׁמִינִי סבכי החשתי לזרחי (דהי"א כז יא). — ובתו"מ: זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי, ראה שלש שוחטין עליו בשמיני (פסח' ח ה). ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים וכו' בשמיני חזרו לפיס כברגלים (סוכה ה ו). ומה אלו טעה והניח את השבט על שמיני ועל שנים עשר שמא עשה כלום (ב"ה, נזיר ה ג). היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום (ר"ע, שם ו ו). בשמיני במוצאי שבועות עושין לו בימה של עץ וכו' (סוטה ז ח). השביעי בסולת, השמיני בחביתין, התשעי ביין (תמיד ד ג). ביום השמיני היה מביא שלש בהמות (נגע' יד ז). ואם הקריבום ביום השמיני כשרים (פרה א ד). הבכור והמעשר והפסח כשרים מיום השמיני והלאה ואף ביום השמיני (שם שם). הזה וכו' משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה (שם ד ב).