*, ש"נ, — שה"פ מן שָׁמַע, Gehör; ouie; hearing: אין חיבין על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים (ר"י הגלילי, הור' ב ה). הנשיא חיב בכלן חוץ משמיעת  הקול (ר"ע, שם שם). על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים ועל טמאת מקדש וקדשיו בית הדין פטורים (ר' שמעון, שם שם ז). אלו מביאין קרבן עולה ויורד על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים וכו' (כרית' ב ד). והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים ואלו הן, התלמוד, בשמיעת האזן, בעריכת שפתים וכו' (אב' ו ה). היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש (ר' מנא, ירוש' תרומ' א א). לשמיעת הקול פעם אחת (הוא, שם שם). הולכין אחר שמיעת בת קול, מאי טעמא ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (ר' אלעזר, ירוש' שבת ו א). נלך אחר שמיעת בת קול (ר' יוחנן ורשב"ל, שם שם). נלך בתר שמיעת בת קול ר' יונה ור' יוסה, שם שם.  לא תהא שמיעה גדולה מראייה (ר"ה כה:). והקב"ה נותן בו (באדם) רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן (ת"ר, נדה לא.). כך ישראל שבמצרים הקדימו אמנה לשמיעה, הדא הוא דכתיב ויאמן העם וישמעו (ר' אחא ברבי זעירא, מד"ר שה"ש ב ג, כתפוח בעצי היער). כך ישראל בסיני הקדימו עשייה לשמיעה שנאמר נעשה ונשמע (הוא, שם שם). — ובמשמ' השמעה: שמיעה אחת השמיע הקב"ה את קולו בסיני והרעיש את כל העולם כולו (פסיק'  רב', י' הדברות קמייתא, ק.). — ובסהמ"א: י"ב פשוטות וכו' יסודן שמיעה, ראייה, ריחה וכו' (פי' יצירה ה לאבוסהל דונש בן תמים). ראיה שמיעה ריחה וטעם ומשוש (אסף הרופא, ס' רפואות, כ"י). — ואמר הפיטן: ולשתי שמיעות נחלק קול רעם (תולדות רום, יוצר א שבועות).