שְׁמוֹנָה1, שם מספר זכר, סמ' שְׁמֹנַת, שְׁמוֹנַת, נק' שְׁמֹנֶה, שְׁמוֹנֶה, —  מספר יסודי המוסיף אחת על שבע, 8; acht; huit; eight, — א) בנפרד, לפני דברים המנויים במ"ר, שמונָה אנשים, שמונֶה נשים, וכדו': הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך את עוץ בכרו וכו' שְׁמֹנָה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם (בראש' כב כ-כג). והיו שְׁמֹנָה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד (שמות כו כה, וכעין זה שם לו ל). ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שְׁמֹנֶה שנים (שופט' ג ח). וישפט את ישראל שְׁמֹנֶה שנים (שם יב יד). ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שְׁמוֹנָה בנים (ש"א יז יב). ומיסד אבנים יקרות אבנים גדלות אבני עשר אמות ואבני שְׁמֹנֶה אמות (מ"א ז י). וישמעאל בן נתניה נמלט בִּשְׁמֹנָה אנשים (ירמ' מא יה). וימד את אלם השער שְׁמֹנֶה אמות (יחזק' מ ט). וּשְׁמֹנֶה מעלות מעלו (שם שם לד, שם לז). ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שְׁמוֹנָה שלחנות אליהם ישחטו (שם שם מא). בן שלשים ושתים שנה יהורם במלכו וּשְׁמוֹנֶה שנים מלך בירושלם (דהי"ב כא ה, וכעין זה שם שם כ). — ואחרי הדברים העומדים למנין2, הנזכרים במ"ר: וביום הששי פרים שְׁמֹנָה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם (במד' כט כט). ומעלות שְׁמוֹנֶה מעלו (יחזק' מ לא). — ולפני שם מספר אחר, המשלים את הסכום, שמנה ועשרים: ארך היריעה האחת שְׁמֹנֶה ועשרים באמה (שמות כו ב). — ושמנֶה מאות, עם הדבר המנוי במ"י: ויחי שת אחרי הולידו את אנוש שבע שנים וּשְׁמֹנֶה מאות שנה (בראש' ה ז). ויחי אנוש אחרי הולידו את קינן חמש עשרה שנה וּשְׁמֹנֶה מאות שנה (שם שם י). ויחי קינן אחרי הולידו את מהללאל ארבעים שנה וּשְׁמֹנֶה מאות שנה (שם שם יג). שלשים שנה וּשְׁמֹנֶה מאות שנה וכו' חמש ותשעים שנה וּשְׁמֹנֶה מאות שנה (שם שם יו-יז). — ובצרוף לעשרות עם השם המנוי במ"י או במ"ר: כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים וּשְׁמֹנֶה עיר (במד' לה ז). והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וכו' שלשים וּשְׁמֹנֶה שנה (דבר' ב יד). כל ערי הלוים וכו' ערים ארבעים וּשְׁמֹנֶה ומגרשיהן (יהוש' כא לט). ועלי בן תשעים וּשְׁמוֹנֶה שנה (ש"א ד יה). והימים אשר מלך יהוא על ישראל עשרים וּשְׁמֹנֶה שנה (מ"ב י לו). — וכמספר סדורי: ואחאב בן עמרי מלך על ישראל בשנת שלשים וּשְׁמֹנֶה שנה לאסא מלך יהודה (מ"א יו כט). ויקח אתו מלך בבל (את יהויכין) בשנת שְׁמֹנֶה למלכו (שם כד יב). בשנת שלשים וּשְׁמֹנֶה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל (שם יה ח). — ובצרוף בזכר שְׁמוֹנָה עָשָׂר: וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שְׁמֹנָה עשר ושלש מאות וירדף עד דן (בראש' יד יד). מבני יואב עבדיה בן יחיאל ועמו מאתים וּשְׁמֹנָה עשר הזכרים (עזר' ח ט). ולמשלמיהו בנים ואחים בני חיל שְׁמוֹנָה עשר (דהי"א כו ט). — וכמספר סדורי: ויצא הגורל הראשון ליהויריב לידעיה השני וכו' לחזיר שבעה עשר להפצץ שְׁמוֹנָה עשר (דהי"א כד ז-יה). — ובצרוף בנקבה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: ויעבדו בני ישראל את עגלון מלך מואב שְׁמוֹנֶה עשרה שנה (שופט' ג יד). וירעצו וירצצו את בני ישראל בשנה ההיא שְׁמֹנֶה עשרה שנה (שם י ח). שְׁמֹנֶה עשרה אמה קומת העמוד האחד (מ"א ז יה, מ"ב כה יז, ירמ' נב כא). בן שְׁמֹנֶה עשרה שנה יהיוכין במלכו (מ"ב כד ח). כי נשים שְׁמוֹנֶה עשרה נשא ופילגשים ששים (דהי"ב יא כא). — וכמספר סדורי: ובשנת שְׁמֹנֶה עשרה למלך ירבעם בן נבט מלך אבים על יהודה (מ"א יה א). ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשמרון בשנת שְׁמֹנֶה עשרה ליהושפט מלך יהודה (מ"ב ג א). ויהיה בִּשְׁמֹנֶה עשרה שנה למלך יאשיהו שלח המלך את שפן וכו' (שם כב ג). בשנת שְׁמוֹנֶה עשרה לנבוכדראצר (ירמ' נב כט). ובשנת שְׁמוֹנֶה עשרה למלכו וכו' שלח את שפן וכו' (דהי"ב לד ח). בִּשְׁמוֹנֶה עשרה שנה למלכות יאשיהו נעשה הפסח הזה (שם לה יט). — בסמי' בזכ' שְׁמוֹנַת בצרופים שמונת ימים, אלפים וכדו': ובן שְׁמֹנַת ימים ימול לכם (בראש' יז יב). וימל אברהם את יצחק בנו בן שְׁמֹנַת ימים (שם כא ד). כל הפקדים למחנה אפרים מאת אלף וּשְׁמֹנַת אלפים ומאה (במד' ב כד). במספר כל זכר מבן חדש ומעלה שְׁמֹנַת אלפים ושש מאות (שם ג כח). ויהיו פקדיהם שְׁמֹנַת אלפים וחמש מאות ושמנים (שם ד מח). ואת ארבע העגלת ואת שְׁמֹנַת הבקר נתן לבני מררי (שם ז ח). ונחשת רבו וּשְׁמוֹנַת אלפים ככרים (דהי"א כט ז). — ושְׁמֹנַת עָשָׂר: וישחיתו בבני ישראל עוד שְׁמֹנַת עשר אלף איש (שופט' כ כה). — ובפתגמי מספר וכדו' שבעה ושמונה: אשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים וּשְׁמֹנָה נסיכי אדם (מיכה ה ד). תן חלק לשבעה וגם לִשְׁמוֹנָה (קהל' יא ב)3. — ובתו"מ: עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית, נמצא מדייר בית ארבע סאין, ר' שמעון בן גמליאל אומר בית שמונת סאין (שביעית ג ד). וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן אחד משמונה לשמינית (תרומ' יא ח). ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום (שבת א ד). קטן גמול לשמונה ולתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר (שם יט ה). תמיד נשחט בשמונה ומחצה, בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה (פסח' ה א). בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה ובין הערבים הנדויין של שמונה מות זוז, ד"ר מאיר, וחכ"א בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה (יומא ג ז). ומברך עליה שמונה ברכות (שם ז א). כהן גדול משמש בשמונה כלים (שם שם ה). אין פוחתין מאחד ועשרים תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה (סוכה ה ה). שמונה מאות דינרין הניה אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות (נדר' ט ה). כמה היא מניקתו שתי שנים, ר' יהודה אומר שמונה עשר חדש (גיט' ז ו). וכמה היא פרוטה אחד משמונה  באיסר האיטלקי (קדוש' א א). בית קטן שש על שמונה , גדול שמונה על עשר (ב"ב ו ד). בן שמונה עשרה לחופה (יהודה בן תימא, אב' ה כא). בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו (חול' ד ד). אין פוחתין מארבעה חדשים המעברים בשנה ולא נראה יתר על שמונה (ערכ' ב ב). ובשמונת ימי החג (שם שם ג). מן המזבח לטבעות שמונה אמות (מדות ה ב). חוט המשקולת שנים עשר, של חרשין שמונה עשר (כלים כט ג). אימתי רואין (הנגעים) בשלש בארבע ובחמש ובשבע ובשמונה ובתשע (ר"מ נגע' ב ב). ושמנה עשר דבר4 גזרו, מאי נינהו שמנה עשר דבר (שבת יג:). בכל יכול לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו חוץ משמונה עשר דבר (רבב"ח בשם ר' יוחנן, ע"ז לו.). — *ושמונה עשרה ברכות, ואף בקצור שמונה עשרה, כנוי לתפלת העמידה: רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, ר' יהושע אומר מעין שמונה עשרה, ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשר ואם לאו מעין שמונה עשרה (ברכ' ד ג). ואומר לפניהם ארבעה ועשרים ברכות, שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עןד שש (תענ' ב ג). שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה (ברכ' כח:). — ובסהמ"א: שמנה מי יודע שמנה אני יודע שמנה ימי מילה (הגדה של פסח).