ש"נ, — שה"פ מן א. קָרָא, מעשה הקורא בקול והמכריז, Ausrufung, Verküdigung; proclamation: קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליה את הַקְרִיאָה אשר אנכי דבר אליך (יונה ג ב). — ובתו"מ, קְרִיאָה, קְרִיָּה, אף במשמ' קריאה אל אדם, אל האלהים: ויקרא, וידבר, הקדים קריאה לדיבור (ספרא ויס, ויקרא פרשה א). והיה טרם יקראו ואני אענה וכו' אין ענייה אלא סמך לקריאה1 ואין קריאה1 אלא סמך לעניה (ר' תנחומא, ירוש' תענ' ג יג). עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן, שועה, צעקה וכו' קריאה , ניפול וכו' (ר' יוחנן, מד"ר דבר' ב). כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו, מנין, שנאמר ויקרא ה' למשה וכו' אף משה רבינו כשבא לשנות את התורה לישראל אמר להם כשם שקיבלתי את התורה בקרייה כך אני מוסר לבניו בקרייה, מנין, ממה שכתוב בענין ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וכו' (שם שם ז). אם יעמוד משה ושמואל לפני וכו' זה לוי וזה לוי, זה בקריאה וזה בקריאה (מדרש תהלים א ג). עמד יצחק ובירך את יעקב בנתינה שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים, וחתם בקריאה , ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (שם שם ה). ואף על פי כן צריך שתהא קריאתו באמת, שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (שם ד ה). — *וקריאת הגבר, התרנגול: לא היתה קריית הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל (זבח' פו:). לשחרית בקרית הגבר הלכו (ר"ע, ר"ג וראב"ע) ועמדו על פתחו של פילוסופוס (כלה רבתי ז). — ואמר הפיטן: צור פילגם ופרץ גדירם ופלגו זה על זה בדיבורם, קריאת שפתותם אשר חלקו בקריאתם כן לקו (ינאי, אחדים, קרוב' בראש', זולאי, יג-יד). — *וקריאה בספר, קריאת הפרשה, המגלה, ההלל: כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל (מג' ב ה). קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין (תוספת' מגי' א ד). אפילו קריית הפרשה (של מלואים) מעכבת (ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן, ירוש' יומא א א). הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קרייתה (של המגלה) (ר' חייה רבה, שם שקל' א א). הוינן סברין מימר לשנות משנתה (של המגלה) א"ר אבא מרי בבלייה לשנות קריתה (שם מגי' ב ג2. — ובסהמ"א: לפי שאין קדיש אלא על דברי תורה ועל קריית פסוקים (תשו' ר' משולם לר' נחמיה, מעשה הגאונים נט). כיצד סדר הקריאה בתורה וכו' (רמב"ם, תפלה יב כ). ויש לבעל למנוע אשתו מללמד מלאכה או קריאה (תשו' רמב"ם קפב, א"ח פרימן, 176). ואנחנו כמעט נטיו רגלינו מן האמת המסור לנו מפי השם וזה מפני במקור נדפס 'מפי' עצלותינו בקראנו התורה קריאה חלושה כקריאת הנערים (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, הקד', ה.). — *וקריאת שמע, קרית שמע: חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון (ברכ' ב ה). מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה (שבת א ב). אלו נאמרין בכל לשון וכו' קריאת שמע ותפלה וכו' (סוטה ז א). הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה (ר' שמעון, אב' ב יג). מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבא והיו עסוקין במצות והגיע עונת קריאת3 שמע והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע וכו' (ר' יודה, ירוש' ברכ' א ה). קרית שמע דבר תורה, תפילה אינה דבר תורה (ר' אחא, שם שם). קרית שמע ותפילה אינן צריכות כוונה (רב חונא, שם שם ב ה). אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע (שם שם ג ב). ויהי המה הולכי' הלוך ודבר וכו' בקרית שמע היו עוסקין (אליהו ואלישע) (רבי אחווא ביר' זעירא, שם שם ה א). כל הקורא קרית שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיפיות בידו (ר' יצחק, בבלי שם ה.). פעמים שאדם קורא קרית שמע שני פעמים בלילה (רשב"י, שם ח:). כל הקורא קרית שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גהינם (רבי חמא ברבי חנינא, שם טו:). בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה וכו' (שם סא:). ויגש הפלשתי השכם והערב, אמר ר' יוחנן כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית (סוטה מב:). שמאלו תחת לראשי, זו קרית שמע (מד"ר שה"ש, שמאלו). חביבה קרית שמע בעונתה מאלף עולות שהכסיל זובח (הונא בר גניבא, שם קהל' א). — ובסהמ"א: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו' שהיו מסבים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית (הגדה של פסח). ומצות קיריית שמע מירושת אבות (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 44). על כן פירש רש"י שקריאת שמע שעל המטה עיקר (תוס' ברכ' ב., ד"ה מאימתי). ואם כן למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת (שם שם). — ואמר הפיטן: זאת כל שומע וקורא ואזניו משמיע כדיי הוא בקרית שמע יקרא ויישמע (ינאי, איש תם, קרוב' דבר', זולאי, רמ). כבוד משלו תנו לו, וברוך בשמו כנו לו, למד קרית שמע אשר תקראו לו, כמו מנחת תמיד תייקרו לו (הוא, אום אשר, שם שם, רמא). — °וקריאה במשמ' קְרִי בנוגד לכְתִיב: הן יקטלני לא איחל וכו' ואפשר לפרש המכתב ויאמר הן יקטלני הש"י ולא איחל שאנצל מאלו המכאובים ולפי הקריאה יאמר אך על פי שיקטלני אל אכפור בו (אוהב משפט ומשפט צדק, פט:). — °וקריאה בלשון המסֹרה במשמ' ספר המקרא כלו: ז' בקריאה (מסורה קטנה, דהי"ב יט ב). כל קריה ויאסר דגש בר מן חד רפי (דקדוקי הטעמים, 45). — °וקריאה במשמ' ועד העיר4, congregatio: בליל יום שני בשבת כ' כסלו התכ"ב י"ב דיצמרי 1661 לחשבונם נועדו מעלת הקריאה עם מעלת הממונים יצ"ו בכנסת ההיכל כנהוג לפקח על עסקי הקהל יע"א, הציעו מעלת הממונים למעלת הקריאה שיען שאלוף הנעלה החכם השלם יהושע מנגן יצ"ו הרבה פעמים הפיל תחנה לפני מעלת הקריאה שיסכימו עמו לסמוך זקנים בעלי תורה ולמיהב על רישיהון גולתא דדהבא וכו' וכשמוע מעלת הקריאה את מיליהם תכף ומיד הסכימו לסמוך שלשה אנשים מיחידי סגולתם וכו' (שריד מעיר, קבץ על יד ה, 17).
1 [בקצור הגדות הירושלמי, גנזי שכטר א, 424: (ל)קריה.]
2 [במד"ר דבר' ד כתוב: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה, כך שנו חכמים אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם וכו' אין שורת הדין שיהו בני מתקללין ואני מתברך, כיצד, אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין מברך שתי פעמים, לפניה ולאחריה, אלא אחד קורא את כולן, ע"כ, כאלו יש לפנינו מ"ר מן קְרִיָּה, קריאה, אך הנוסח משובש והנכון כנוסח של מדרש דברים רבה, הוצ' ליברמן, 91-92: שנים מישראל מהו שיהו מותרי' לקרות את התוכחות, כך שנו חכמים וכו'. וקריות הוא מ"ר של קָרוֹי, עי' שם.]
3 בכ"י גניזת מצרים: קירית שמע.
4 [עין ברלינר, דה"י ליהודים ברומה, 94. אך יתכן שיש כאן חקוי המלה curia הלועזית.]