° במקור חסר סימן התקופה, קל לא נמצא. אך עי' שֶׁמֶץ, הערות.

—  נִפע', נִשְׁמַץ, — הטילו עליו שמצה וחרפה, השפילן אותו: שקצת נפשות עלויות ומשובחות וקצתן שפלות ונשמצות (תרגום האמונות והדעות לרסע"ג ממחבר קדמון, ציון תר"א, 79). תהיה המלה מתועבת  ונשמצת (ספר הישר לישוע בן יהודה הקראי, העריות, 37). — ואמר הפיטן: חיילם במשמרת מלהשמץ במטהר וטובל (מחזור ויטרי, 597).

— פִע', שִׁמֵּץ את פ', הטיל עליו שמץ, חשש חטא, verdächtigen, beschuldigen; inculper;  inculpate, ואמר המשורר: ולמה שמצוה הם בשטנה (רשב"ג, שאלה אשאלה, ביאליק-רבניצקי א, 163). — ובמשמ' החטיא, טִמֵּא: וזבחי לא תשמץ בזבחו על חמץ (הוא, בצל שדי, שם ב, 145).

פֻע', שֻׁמַּץ, — הוטלה עליו שמצה: למה זמנו לו (לאדם) פורענויות נמרצות ונקמות משומצות (ברכיה  הנקדן, גאלאנץ, פסקה כד).

—  הִפע', הִשְׁמִיץ, כמו פִע', — הטיל חטא וחרפה על פ': וישמיצוך בדברים רעים המק' יגבה הדין מכל מוציא שם רע (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 120). ואל תמציא מקום למשמיצים להשמיץ ולאמר עד שלא יחפש על דיני אחרים (שם שם, 121). להאלים פיות משמיצים להכלים מוציאי דבה (שם שם, 122). להשמיצו לחרפו (שם שם, 150). ואני מודה לצורי ואלי אשר יצילני מלשון המשמיצים (שם שם, 160). ולא יכעירוהו הטינוף ולא תשמיצהו האולת (ברכיה  הנקדן, גאלאנץ, ג).