ש"נ, — פחד, תועבה, Abscheu, Greuel; horeur, abonimation; abonimation: וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לְְשִׁמְצָה בקמיהם1 (שמות לב כה). — ובסהמ"א: בלי להיחשב עם מתי שמצה ובלי להימנות בחברת הנאצה (אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דינו, תרביץ א ג, 55). כאן נמצא וכאן היה הסרחון והשמצה (ר' יעקב עמדן, פנקס ד' ארצות, היילפרין, 353). — ואמר הפיטן: טינפו בשימצה עגל זה (ינאי, אהרן ובניו, זולאי, קכו). זרע קודש חוייבו במצורעים וזבים מיום אשר עשו עיגל זהבים, חוללו בפירצה ונפרעו בשימצה עד תיגדור פירצה ותדיח שמצה (הוא, אנוש במשקל, קרוב' ויקר' שם, קנא). שמצתנו תשכח ועוד בל תציץ (רסע"ג, אל תסתר, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג, רצז). תטהר שמצת גוינו (תאמר למחות אשמינו, מוסף יוה"כ). לא יהיה לך שמצת נכרים (ר"י הלוי, וירד, זמורה ח, 292). — ואמר המשורר: ולא היתה בך שמצה וככה בכס הוכן לך אין בו שמצים (ר"ש הנגיד, חדשים, בן תהלים, הברמן ב' 124). ומי ימצא ביחסי מום ושמצה (הוא, התדע, שם ג, 15). מוסר בלי רשע בך שם אל כי את אמת חמדה בלי שמצה (ר"י חריזי, תחכ' ח, טופורובסקי, 93). — ומ"ר שְׁמָצוֹת, ואמר המשורר: ותשתפך לארץ מררתי בהשתפך לקלון ושמצות אבני קדש בראש כל חוצות (בנימין בן אברהם מהענוים, אויה לי, מבחר השירה נעברית באיטליה, שירמן, צא). — °ובמשמ' מעט, כמו שֶׁמֶץ בסהמ"א, ואמר המשורר: בשני חייו את מאוייו לא השיג רק את שמצתו (רמב"ע, על מעצבי, ברודי, קצח).