ב. שנונית

ש"נ, —  עשב בשם ותבלין, 1Sison Amomumמוסיף עליהן האורז וגריס של טפיח בזמן שהן קלופין התבלין והשנונית חבור בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטמאות, רבן שמעון בן גמליאל היה אומר וכו' בככרות של נחתום אינו טמא אלא הקצח והשום והשנונית בלבד (תוספת' טבול יום א ב).



1 [כך לפי לֵו, IV Flora, 74 ועוד.]

חיפוש במילון: