1, ת"ז, שְׁנוּנִים, — חד וחריף, scharf, spitz; tranchant, aigu; sharp, pointed: אשר חציו שְׁנוּנִים וכל קשתתיו דרכות (ישע' ה כה). חציך שְׁנוּנִים עמים תחתיך יפלו בלב איבי המלך (תה' מה ו). חצי גבור שְׁנוּנִים עם גחלי רתמים (שם קכ ד). — ובתו"מ: אלפי שנאן א"ר אלעזר בן פדת וכולן ירדו שנונין לכלות את שונאיהן של ישראל (פסיק' דר"כ, בחדש השלישי, קח.). ירדו שנונים על העולם להחריבו (פסיק' רב', י' הדברות, קנ:, וכעין זה מדרש הגדול דבר' ה ו). — ובסהמ"א: בקש להרוג אותי והביא חרב שנונה (מדרש ויושע, ביהמ"ד ילינק א, 42). בא לקרב אל השכל דברים שנונים וחדודים בתורה ובאגדה דברים נחמדים (פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 266). למורג חרוץ שנון, מחשבות חרוץ אדם חריף ושנון, ויד חרוצים תעשיר חריפים סוחרים שנונים (רש"י, שמות יא ז). —  ואמר הפיטן: רדו מלאכי צבאות שנונים בחרבם (מאיר בן יצחק, אדיר ונאה, יוצר לשבת אחר שבועות). — °ובמשמ' חרב שנונה: תשיב לנדן ברק השנון תחזק מגן לגונני בגנון (ר"א קליר, אפד מאז, מוסף ר"ה). — ושנונים בפיו, במשמ' שגורים בפיו: אסדר לך וכו' בפרקים קצרים שתוכל להתרגל בהם לדעתו תמיד שיהיו שנונים בפיך (רמח"ל, חוקר ומקבל 23).