ש"ז, סמי' שְׁנִי, מ"ר שָׁנִים1, — א) צבע אדום המופק מקִני הביצים של כנימת מגן coccus ilicis Linn., Karmesinfarbe; cramoisi; crimson: את תקות חוט הַשָּׁנִי הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו (יהוש' ב יח). כחוט  הַשָּׁנִי שפתותיך ומדברך נאוה (שה"ש ד ג). אם יהיו חטאיכם כַּשָּׁנִים2 כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישע' א יח). — ובצרוף המלא, תולעת שני: ופרשו עליהם בגד תולעת שָׁנִי (במד' ד ח). — ב) דבר הצבוע בצבע זה: ותקח המילדת ותקשר על ידו שָׁנִי לאמר זה יצא ראשנה (בראש' לח כח). בנות ישראל אל שאול בכינה המלבשכם שָׁנִי עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן (ש"ב א כד). ואתי (את קרי) שדוד מה תעשי כי תלבשי שָׁנִי כי תעדי עדי זהב (ירמ' ד ל). — ובצרוף המלא, שני תולעת: את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שְׁנִי התולעת ואת האזב (ויקר' יד ו). — וע"פ צרוף זה בסדר הפוך, תולעת שני: ותכלת וארגמן ותולעת שָׁנִי ושש ועזים (שמות כה ד). והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת הַשָּׁנִי ואת השש (שם כח ה3. ובתו"מ: אמר להם עץ ארז זה עץ ארז זה, אזוב זה אזוב זה, שני תולעת זה שני תולעת זה (פרה ג י). מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים אף כל דבר שיש בו רוח חיים (ירוש' כלאים א ט). חזר לאחוריו וראה גדוד שהם לובשים לבושים לא אדום ולא ירוק, אמר לו זו היא תולעת שני4 (פסיק' רב', מתן תורה, צח:). — ואמר המשורר: לקצף נצנים, שחורות ולבנים, וציצים כשנים, בראשי האמירים (דונש, דעה לבי, תשובות על מנחם). לא יאדימו פניהם כי אם צבעים בשני (רשב"ג, נחר בקראי, ביאליק-רבניצקי א, 5). חנם רקמות תעטי להם ותתיפי ולשוא תלבשי שניך (רמב"ע, תבל תני, ברודי, קנא). יתרון שפת שני ואמרי שפר (ר"י הלוי, עפרי צבי, זמורה ב, 51). צופי וייני מבין שתי שפתות שני (הוא, מי יתנני, שם ג, 199). תחת שפת שני כמו תקוה (הוא, אל בחלום, שם שם, 330). פתחה לשורר שפת שני (הוא, בעלת כשפים, שם שם, 341). יין אהבים ויין שפת שני (הוא, יין אהבים, שם שם, 372).