*, ש"ז, — לִמּוּד ממֻשך וחוזר לשם שמירה מעֻלה בזכרון1: ד"א ושננתם לבניך אלו בשינון ואין קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך בשנון, שהיה בדין ומה אם ויאמר שאינו בקשירה הרי הוא בשנון קדש לי כל בכור והיה כי יביאך שישנן בקשירה אינו דין שישנן בשנון תלמוד לומר ושננתם לבניך אלו בשנון ואין קדש לי כל בכור והיה כי יביאך בשנון, ועדיין אני אומר ויאמר שקדמוה מצות אחרות הרי (הוא) בשנון י' הדברות שלא קדמום מצות אחרות אינו דין שיהו בשנון וכו' (ספרי דברים לד, עד.). טעמא דר' שמעון בן יוחאי זהו שינון וזה שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון (ירוש' ברכ' א א). אין לך צריך כונה אלא ג פסוקים הראשונים בלבד ותני כן ושננתם עד כאן לכוונה מיכן ואילך לשינון שם שם ב א. — ובסהמ"א: אחל בשיח ומענים להפגיע תחנונים באמת ובאמונים פני שוכן מעונים לשנן בשנונים לנגן בנגונים (מגילת אחימעץ, קלאר, יח). דברים אלה אם ימאסו מלכתכם בסדר שנוני (שבתי דונולו, שלום רב, פתיחה לס' חכמוני). ואנקלס תרגם פתשגן, פתר משנה לשון שנון ודבור (רש"י, דבר' יז יח). ויועיל שנונם גם לטהרת המחשבות (מעבר יבק, כט). אחר חתימת התלמוד היה השנון והפלפול בהלכה הולך ומתדלדל (פינסקר, הקדמ' לקוטי קדמוניות). — ואמר הפיטן: שנון שיחות מלכים קדמונים אם יהיה בער בם יעסיקוהו (יוסי בן יוסי, אתה כוננת עולם ברב חסד, עבודה ליו"כ). קדוש מכל רע ימלט משנני שינון תורה (ינאי, למול שלשה דברים, קרוב' שמות, זולאי, צט.). ידעו בה הליכות ושנון הלכות אלה הנערכות ואלה המתהלכות (ר"א קליר, אצורה ומפרשה, קרוב' פרה). גלותו בדת שנונים גזר ראש לארבעה ראשי שנים (הוא, ראשון אמצת, מוסף פ' החדש). — °ובמשמ' תהלה ושבח2, ואמר הפיטן: שלא יכשלו בלשונם ולא ינקשו בשנונם ולא יבושו במשענם ( היה עם פיפיות, מוסף ר"ה). שמע סרה הישיחו שינונם ממך היסיעו (ינאי, ארץ אשר נאנשה, קרוב' בראש', זולאי, יא). קשב קריאת חינונו רינונו ושינונו (הוא, אל שם לאדם פה, קרוב' שמות, שם, קיז). אילי שאננים להקשיבי שנונים (הוא, דודי ירד, קרוב' פסח, שם רעח). זה שוקד למלאת בחסדיו שאלת אחד עבדיו שפר אמריו במדיו שנוניו מנת מדיו (רסע"ג, אלהים אצל, אזהרות, סדור רסע"ג, קל). תאזין פלל רנון, תחשב שי שנון (משלם בר קלונימוס, אטיף ארש, רשות לס' עבודה, מבחר השירה העברית באיטליה, לא). שואגי בקול ערב, יחוד בקר וערב, שנון שחורות כעורב, כלם אחזי חרב (הוא, אפיק רנן, יוצר ב' פסח). מן המצר קראתיך בשנוני, דלגת קץ והושעת המוני (שמואל כהן, איומתי שמחי ועלזי, יוצר שבת ב' אחר הפסח). — °ובמשמ' חזרה על מעשה מן המעשים, בעקר בלשון הקראים: פרעות שבע על חטאתיכם בשנון, ועוד מכה כפלים לבקש תאנון (שאלות עתיקות בתנך, רוזנטאל, מו). אכן בעשיית המילה כיון שאי אפשר לה שנון ואם נפלה מן הכופר3 מה שעשה עשוי (ס' גן עדן, מילה פ"ב, קסא:). ומה שנאמר בפרשת ויקהל הוא שנון פרק (שם, ענין השבת פ"ד, כה:). — °ובמשמ' לטישה וחדוד: לא יחרץ כלב לשונו, אומר אני שהוא לשון שנון, לא ישנן וכו' (רש"י, שמות יא ז).