1, נק' שֵׁנית, מ"ר שְׁניִּם, שם מספר סדורי מן שנַים, second(e)  ;  zweiter : ויהי ערב ויהי בקר יום שֵׁנִי (ברא' א ה). שם האחד פישון וכו' ושם הנהר הַשֵׁנִי גיחון (שם ב יא-ג). שם האחת עדה ושם הַשֵּׁנִית צִלָּה (שם ד יט). ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שֵׁנִי ליעקב (שם ל ז) . ויצו גם את הַשֵּׁנִי גם את השלישי גם את כל ההלכים אחרי העדרים (שם לב כ).  ואת שם הַשֵּׁנִי קרא אפרים (שם מא נב). ויבאו אליו בשנה הַשֵּׁנִית (שם מז יח). ויצא הגורל הַשֵּׁני לשמעון (יהושע יט א). וישאו להם נשים מאביות שם האחתִ ערפה ושם הַשֵּׁנִית רות (רות א ד). יש אחד ואין שֵׁנִי גם בן ואח אין לו (קהלת ד ח). כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפל ואין שֵׁנִי להקימו (שם שם י). — ובמנית ימים וחדשים ושנים בתוך מספר מסֻים או בקביעת תאריך: וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש הַשֵּׁנִי בשנה הַשֵּׁנִית לצאתם ממצרים לאמר (במדבר א א). בשנה הַשֵּׁנִית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון (שם ט א). ויהי בשנה הַשֵּׁנִית בחדש הַשֵּׁנִי בעשרים בחדש (שם י יא). — ובקצור בַּשֵּׁנִי במשמ' ביום השני: ויחל לבנות בחדש הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בשנת ארבע למלכותו2 (דה"ב ג ב) .— ושִֵׁנִית בתה"פ, במשמ' בפעם השנית:  ויקרא מלאך יי' אל אברהם שֵׁנִית מן השמים (ברא' כב יח) ויישן ויחלם שֵׁנִית (שם מא ה , ועוד). והסגירו הכהן שבעת ימים שֵׁנִית (ויקרא יג  ה, ועוד). וראה הכהן אתו ביום השביעי שֵׁנִית וכו' ונראה שֵׁנִית אל הכהן (שם שם ו-ז). ותקעתם תרועה שֵׁנִית (במדב י ו). בעת ההיא אמר יי' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שֵׁנִית (יהושע ה ב). וירא  יי' אל שלמה שֵׁנִית (מ"א ט ב).  והיה ביום ההוא יוסיף אדני שֵׁנִית ידו לקנות את שאר עמו (ישע' יא יא). ויהי דבר יי' אלי שֵׁנִית (ירמ' א יג, ועוד) .ובהקבץ בתולות  שֵׁנִית ומרדכי ישב בשער המלך (אסתר ב יט).3 — והשנית, במשמ' הדבר השני: וְהַשֵׁנִית למי אני אעבד (ש"ב יו יט). —  ובמש' שני בדרגה, בגבה וכד', ופתח התבה בצדה תשים תחתים שְׁנִיִּם ושלשים תעשה (ברא' ו יו). כל הפקדים למחנה ראובן מאת אלף ואחד וחמשים אלף וכו' וּשְׁנִיִּם יסעו (במד' ב יו). — ואמר ב"ס: וישנו ונפל שֵׁנִית (ב"ס גני' נ כא). — ובתו"מ: השותפין שתרמו זה אחר זה וכו' אם תרם הראשון כשעור אין תרומת השני תרומה (ר"י, תרומ' ג ג). ישב האחד על הפתח ולא מלאהו ישב השני ומלאהו, השני חייב וכו' (שבת יג ז). ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור וכו' עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני (ר"ה ב ג). המוכר  עבדו בחוצה לארץ יצא בן חורין ןצריך גט שיחרור מרבו שיני (תוספת' ע"ז ד יח) .— ובנק' שׁנִיָּה4: אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע (ברכ' ב ב) . שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות וכו' הראשונה יוצאת משום אחות אשה ושניה משום צרתה (יבמ' ג ו) . פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת עשתה לי פולין ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, שנייה לא שיירתי מהן כלום ביום שלישי הקדיחתן במלח וכו' (ר' יהושע בן חנניה, ערוב' נג:)— ומ"ר שְׁנִיִּם, *שְׁנִיּוֹת: הפריש בכוריו, נבזזו נמוקו נגנבו נאבדו או שנטמאו מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא, והשניים אינם חייבין עליהם חומש (בכורים א ח). שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין ולא משלימין וכו' שלש שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין (תענ' ב ו).  שמאלו תחת לראשי אלו לוחות הראשונים, וימינו תחבקני אלו לוחות השניים (מד"ר שה"ש ב, שמאלו). באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה לפסול לוחות שניות (סדר עולם רבא ו, רטנר טו.) — ושְׁנִיָּה, תה"פ כמו שֵׁנִית, במשמ' בפעם השניה: הלוקח מן הסילון וחזר ולקח ממנו שנית (דמאי ח ו). זמן עצי כהנים והעם תשעה וכו' בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה וכו' באחד בטבת שָבו בני פרעוש שנייה (תענ' ד ה). ובשניה במשמ' זו: תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים (ר"ה ד ט). בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה (תענ' ד ו). כשחרב בית המקדש בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין (ב"ב ס:).— ובשמושים נוספים כגון יש לו שני (שיבוא במקומו): כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים שאם נטמאו הראשונים יביאו שניים תחתיהן (חגיגה ג ח). —      ושני לפלוני, שני לדבר: הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות בין דין (חגיגה ב ב). ואיזהו מובחר, מכמס ומזוניחה אלפא לסלת, שניה להם חפריס בבקעה (מנח' ח א}. תקועה אלפא לשמן, אבא שאול אומר שניה לה רגב בעבר הירדן (שם ח ג)  קרותים וחטולים אלפא ליין, שניה להן בית רימה ובית לבן בהר וכו' (שם ח ו) . שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח, שבדרום שער הדלק, שני לו שער הבכורות וכו' (מדות א ד). ושבצפון שער הנצוץ וכו' שני לו שער הקרבן (שם א ה). הר בית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, רובו מן הדרום, שני לו מן המזרח (שם ב א). בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, והשאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן, ד"ר מאיר, וחכ"א השאת כצמר לבן, שניה לה כקרום ביצה (נגע' א א). — ויום שני בשבוע, בשבת, ובקצור שני: בשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת (תענ' א ו). אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי וכו' אלא שלש תעניות הראשונות שני וחמישי ושני, ושלש תעניות שניות חמישי שני וחמישי (שם ב ט). — ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום שני עד יום חמישי וכו' ביום הראשון בראשית ויהי רקיע יהי רקיע ויקוו המים (שם ד ג). חל להיות יום ארבעה עשר בשני, כפרים ועירות גדולות קורין בו ביום וכו' א"ר יהודה אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי אין קורין אותה אלא בזמנה (מגילה א ב-ג). בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן וכו' (שם ג ו). בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה (שם ד א). שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעירות ביום השני וביום החמישי (כתוב' א א). ביום הראשון היו אומרים וכו' בשני היו אומרים גדול ה' ומהלל מאד וכו' (תמיד ז ד). אין רואין את הנגעים בתחלה לאחר השבת ששבוע שלו חל להיות בשבת ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת (נגע' א ד). — ויום טוב שני של ראש השנה: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר עירובי בראשון למזרח ובשני למערב וכו' מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני, וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני (ר' יהודה, ערוב' ג ז–ח). וגם לגבי רגלים: מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים, מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ראש השנה (רבא, ביצה ו.). יום טוב שני5 לגבי מת כחול שויוה רבנן (שם שם). — ופסח שני, פסח שנעשה במועד שני, בחדש איר: שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השריפה, ופטורין מלעשות פסח שני (פסח ח ב).— ועי' פֶּסַח. — ומעשר שני ובקצור שני, מעשר שהֻפרש בשנים מסֻימות אחרי תרומה גדולה ומעשר ראשון ונאכל בירושלים:  אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו (ברכ' ז א). אלא יקדמו הבכורים שהן בכורים לכל, ותרומה לראשון שהיא ראשית ומעשר ראשון לשני (תרומ' ג ז). ועי' מֲַעשֵׂר.— ובית שני, וכן מקדש שני, בית המקדש השני, שנבנה אחרי גלות בבל: מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני (רב יהודה בשם רב, גטין נז:). אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה וכו' מפני מה חרב (יומא ט:).— ואדר שני, חדש אדר נוסף שבשנה מעֻברת: קראו את המגלה באדר הראשון  ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני, אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגלה ומתנות לאביונים (מגילה א ד). ועי' אֲֲדָר.— ושני לטֻמאה ובקצור שני, שנטמא במגע בראשון לטמאה: ר' אליעזר אומר האוכל אוכל ראשון ראשון, אוכל שני שני, אוכל שלישי שלישי, ר' יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני, שלישי שני לקדש  ולא שני לתרומה (טהר' ב ב). הראשון שבחולין טמא ומטמא, השני פוסל ולא מטמא (שם שם, ג). כל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות  שניות (ידים ג ב). והכשר אשר יגע, זה שני שנגע בראשון, בכל טמא, זה שלישי שנגע בשני וכו' (ר' יוסי, ירו' סוטה ח ד). והבשר אשר יגע בכל טמא, זה ראשון שנגע בכל טמא, לא יאכל, לרבות את השני ר' ישמעאל, שם שם, וכן שם חגיגה ג ב. מכדי כשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי שני, כי שרף ליה בהדי כשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי שני, שני ושני הוא, מאי מוסיף לו טומאה על טמאתו איכא (פסח' יד.). ועי' טָמַא, טֻמְאָה. — ושניה בדרגה שניה באסורי עריות: איסור מצוה שניות מדברי סופרים, איסור קדושה אלמנה לכ"ג וכו' (יבמ' ב ד). רבי יוסי בשם רבי אבהו שאל לרבי יוחנן הדא אמר שניות אין להן הפסק, א"ל וכי שנייה לשניות שנינו לא שנייה לדברי תורה (ירוש' שם). מה הם שניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו וכו' (יבמות כא.).— ושני במשמ' נכד המרֻחק שתי דרגות בקרבה המשפחתית: אחי אבא לא יעיד לו הוא ובנו וחתנו, אף אני לא אעיד לו אני ובני וחתני, ואמאי הו"ל שלישי בראשון ואנן שני בשני תנן,שני  בראשון תנן, שלישי בראשון לא תנן  (רב, סנה' כח.).— ובסהמ"א: אע"ג דליל י"ט שני הוא ממתין בכדי שעשו ומותרין (רש"י, ביצה כד:). עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הן ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני (רמב"ם, עדות יג, ג). והחכם אומר ההרגל טבע שני (רש"ט פלקירא, ס' המעלות 69). ואיזה הוא ציץ המעכב, זה עור הערלה וכו' אם חופה חוזר ומל  שנייה (מדרש הגדול, בראש' יז יג, מרגליות רעה). ובעון שנאת חנם חרבה ירושלם בשנייה (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 302).ואמ' החכם לעולם לא חרפני אדם יותר מפעם אחת כי בפעם הראשונה אסבול חרפתי ולא יחרפני שנייה (שם שם, 321). תניא המים שלפני המזון רשות של אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואיו מפסיק וכו' על הראשונים נאכל  חזיר, השניים יציאת אשה מביתה (שם שם, 581). — °ובמשמ' מלאך, בנגוד לבורא, שהוא ראשון: שאין יציאת הנבואה מן  השניים לבד (אמונה רמה ב ו א, פח). — °ובדקדוק והרבה מן הנפרדות האל השניות רצוני לומר שהם משתי אותות וכו' לא שמשו בהם בכפל (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הקד'). אך ראיתי לשומם כלם שניות לא בגזרה גמורה אך על דרך האפשר (שם שם).  כמו וישר אל מלאך שהוא מהפועלים השניים (ראב"ע, שפת יתר, 14). כל הפעלים שניים או שלשיים או רביעיים (הוא, צחות, כט). — °ובהגיון, משפט שניי, משפט שנשואו פעל: כל משפט שיהיה נשואו פעולה או הפעלה ומה שיתחבר עמה נקראהו משפט שניי וכו', דמיון זה אמרנו ראובן עמד או אמרנו ראובן הרג את שמעון, כל אלה נקראים המשפטים השניים, בעבור שהם כלם בלתי צריכים אל דבור שלישי יקשור בין נשואם ונושאם (מלות ההגיון ג). —  °ובתורת הנגינה, שנית, secunda: ואם יערכו הקולות וכו' כמו ט' אל ח' שנית הגדולה (יאוועל, למודי הטבע, עא). — ואמר המשורר: אשר חלץ עלי פחים ונצל וכו' ויאמר עוד אני נצל שנית (ר"ש הנגיד, בן משלי אברמסון, 8). וניניו שלשיו כשנייו כמעתם מרבים ר"י הלוי, אהבי נער, שמורה ב 116.