א. תְּרוּמָה

1, ש"נ, סמ' תְּרוּמַת, תְּרֻמַת, כנ' תְּרוּמָתִי, תְּרוּמַתְכֶם, תְּרוּמָתָם, מ"ר תְּרוּמֹת, תְּרוּמוֹת, תְּרוּמֹתָי, תְּרוּמֹתֵינוּ, תְּרוּמֹתֵיכֶם, — א) מתנה שמרימים ולוקחים מן הנכסים ומפרישים לכהנים, למקדש וכדו',  Abgehobenes, Abgabe; impôt; contribution, dutyדבר אל בני ישראל ויקחו לי תְּרוּמָה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תְּרוּמָתִי. וזאת הַתְּרוּמָה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וכו' (שמות כה ב-ג). וקדשת את חזה התנופה ואת שוק הַתְּרוּמָה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים וכו' כי תְרוּמָה הוא וּתְרוּמָה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תְּרוּמָתָם ליי' (שם כט כז-כח). זה יתנו וכו' מחצית השקל תְּרוּמָה ליי' כל העבר על הפקדים וכו' יתן תְּרוּמַת יי' (שם ל יג-יד). לתת את תְּרוּמַת יי' לכפר על נפשתיכם (שם שם יה). הביאו את תְּרוּמַת יי' למלאכת אהל מועד ולכל עבדתו ולבגדי הקדש (שם לה כא). כל מרים תְּרוּמַת כסף ונחשת הביאו את תְּרוּמַת יי' (שם שם כד). והקריב ממנו אחד מכל קרבן תְּרוּמָה ליי' (ויק' ז יד). ואת שוק הימין תתנו תְרוּמָה לכהן (שם שם לב). וכל תְּרוּמָה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה (במד' ה ט). והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תְרוּמָה ליי' ראשית ערסתכם חלה תרימו תְרוּמָה בִּתְרוּמַת גֹרן כן תרימו אתה (שם יה יט-כ). הנה נתתי לך את משמרת תְּרוּמֹתָי (שם יח ח). ונחשב לכם תְּרוּמַתְכֶם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב. כן תרימו גם אתם (הלויים) תְּרוּמַת יי' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תְּרוּמַת יי' לאהרן הכהן. מכל מתנתיכם תרימו את כל תְּרוּמַת יי' מכל חלבו את מקדשו ממנו (שם שם כז-כט). ויהי כל זהב הַתְּרוּמָה אשר הרימו ליי' וכו' (שם לא נב). ושם אדרוש את תְּרוּמוֹתֵיכֶם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם (יחזק' כ מ). וראשית כל בכורי כל וכל תְּרוּמַת כל מכל תְּרוּמֹתֵיכֶם לכהנים יהיה (שם מד ל). זאת הַתְּרוּמָה אשר תרימו (שם מה יג). ואמרתם במה קבענוך המעשר וְהַתְּרוּמָה (מלא' ג ח). ואשקולה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים תְּרוּמַת בית אלהינו החרימו המלך ויעציו ושריו וכל ישראל הנמצאים (עזרא ח כה). ואת ראשית עריסתינו וְתְרוּמֹתֵינוּ ופרי כל עץ תירוש ויצהר נביא לכהנים אל לשכות בית אלהינו (נחמ' י לח). כי אל הלשכות יביאו בני ישראל ובני הלוי את תְּרוּמַת הדגן התירוש והיצהר (שם שם מ). ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות לאוצרות לַתְּרוּמוֹת לראשית ולמעשרות (שם יב מד). ושם היו לפנים נתנים את המנחה וכו' וּתְרוּמַת הכהנים (שם יג ה). מהחל הַתְּרוּמָה לביא בית יי' אכול ושבוע והותר עד לרוב (דהי"ב לא י). —  וּתְרוּמַת קֹדש: איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לִתְרוּמַת הקדש (שמות לו ו). — תרומת הַקֳּדָשִׁים: ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בִּתְרוּמַת הקדשים לא תאכל (ויק' כב יב). כל  תְּרוּמֹת הקדשים אשר ירימו בני ישראל ליי' (במד' יח יט). — תְּרוּמַת יד: והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תְּרוּמַת ידכם (דבר' יב ו). ונדבתיך וּתְרוּמַת ידך (שם שם יז). — ותרומת מַתָּן: וזה לך תְּרוּמַת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים (במד' יח יא). — ותְרוּמָה, תְּרוּמַת הקֹדש, במשמ' חלק הארץ שהָפרש כתרומה משאר חלקי הארץ: ובהפילכם את הארץ בנחלה תרימו תְרוּמָה ליי' קדש מן הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש הוא בכל גבולה סביב (יחז' מה א). ואחזת העיר תתנו וכו' לעמת תְּרוּמַת הקדש לכל בית ישראל יהיה ולנשיא מזה ומזה לִתְרוּמַת הקדש ולאחזת העיר אל פני תְרוּמַת הקדש ואל פני אחזת העיר (שם שם ו-ז). כל הַתְּרוּמָה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו את תְּרוּמַת הקדש אל אחזת העיר, והנותר לנשיא מזה ומזה לִתְרוּמַת הקדש ולאחזת העיר אל פני חמשה ועשרים אלף תְּרוּמָה עד גבול קדימה וכו' והיתה תְּרוּמַת הקדש ומקדש הבית בתוכה (שם מח כ-כא)2. — ובתו"מ: תרם מן הדמאי על הדמאי, מדמאי על הודאי, תרומה ויחזור ויתרום (דמאי ה יא). חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה (תרו' א א). קטן שלא הביא שתי שערות וכו' תרומתו תרומה (שם שם ג). השותפין וכו' תרומת שניהם תרומה (שם ג ג). שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים וכו' (שם ד ג). אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר (שם ה ט). שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות וכו' (שביע' ז ג). ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם (מעשר' ב ה). החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש (חלה א ט). ולוקחין אותה מתרומה חדשה, ואם לאו מן הישנה (שקל' ד ה). חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש וכו' בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש (חגי' ג א). החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח (בכורות ד ט). כל הספק טהור לתרומה טהור לחטאת, כל התלוי לתרומה  נשפך לחטאת וכו' הרפפות טהורות לקודש ולתרומה ולחטאת (פרה יא ב). הראשון שבקודש ושבתרומה ושבחולין מטמא שנים ופוסל אחד בקודש, מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה ופוסל את החולין (טהר' ב ז). לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה3 (מכי' בשלח פתיחתא, ושוב שם ויסע ב). נותנין לה הכל תרומה שהתרומה מצויה בכל מקום (ירוש' כתוב' ה ג). אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות (תענ' ז:). — *תרומת מעשר, תרומה שהלוי מפריש מן המעשרות שקבל, מעשר מן המעשר: אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו וכו' מזמנין עליהם (ברכ' ז א). תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה וכו' (דמאי ד א). מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת (שם שם ד). תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים (בכורים ב ה). אוכל מעשר שהוכשר במשקה וכו' מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה (טבו"י ד א). — *תרומת הלשכה, תרומת שקלים לצרכי לשכת המקדש: שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר (שקל' ג ב). שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (שם ד א). פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה (שם שם ב). — *ותרומות תלויות: אין מערבין תרומות4 תלויות זו בזו, אבל מערבין תרומה שניטמאת בולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה וכו' (תוספת' תרו' ז יח). — *ותרומות שונות: שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן (ירוש' שם א א). — *ובהשאלה, מבחר, הדבר הנבחר והמשֻבח: בניי שנו מדותי שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע (ר' שמעון, גיט' סז.). — ובסהמ"א: ראשית דעת, היא תרומת עיקר הדעת (רש"י, משלי א ז). הם אנשי התרומות (ספר המדות לאריסטו ה ז). ועושה עצמו כתרומה הפרושה מן העיסה, הרי זה הורס את העולם ומחריבו, שנא' ואיש תרומות יהרסנה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ IV, ענלאו, 210). — ואמר הפיטן: תרומה הבדילנו מכל גוי ארץ חמדה הנחיל אותנו (קדוש לליל פסח, סדור רסע"ג, קמא). — ואמר המשורר: כאלו כל בני הדור תבואות לאיש שדי והוא מהם תרומה (יוסף בן חסדי, הלצבי, שעה"ש 29). ותרומותי תודות הגיוני הקדימוך (ר"י הלוי, כל עצמותי, זמורה ג, 369). — ב) *תרומה, במשמ' פעֻלת המרים והמסיר: קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש, שכבר קידש מתחילת עבודה (יומא כב.). מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה ובשני גזירי עצים (שם שם). — ואמר המשורר: ואם יש לקרסולי אשר מעד תרומה (ר"ש הנגיד, הלכושל, דיואן, הברמן ג, 21).



1 [תרומה (מן רום, הרים) ותנופה (מן נוף, הניף) בעקר אחת הן (עי' תְּנוּפָה) , אלא שנתיחדו שתי המלים בשמושיהן, והשוה במיֻחד צרופים כגון: שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים (שמות כט כז), המובא לעיל.]

2 [על המסכן תְּרוּמָה (ישע' מ כ) ע' ב. תְּרוּמָה. בש"ב א כא: הרי הגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תְרוּמֹת כי שם נגעל מגן גבורים וכו', יש גֹרסים ושדי תַרְמִית, כאמור בהערה 10 לערך שָׂדֶה. והיה מי שהציע לגרס: ושרי (כמו: שעירי) תהֹמות (ע' קונטרסים ב א 44) על פי האוגרית' בל טל בל. רבב. בל. שרע (ז"א שעירי) , תהמתם. בל. טבן. קל. בעל. ואמנם אפשר לראות שדי תרומת כשם ההר, מקביל אל הרי בגלבע. על משלי כט ד: מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תְּרוּמוֹת יהרסנה, ע' ג. תְּרוּמָה.]

3 [מאמר זה בא במכילתא בשלח בענין הכתוב (שמות יג יז) ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, בלשון זו: אמר הקב"ה, אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו, והן בטלים מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נכללת בגופן, מכאן היה ר' שמעון אומר, לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושוין להם אוכלי תרומה ע"כ, ואלו במכילתא ויסע בנוסח זה: ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק המלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה, מכאן היה ר"ש שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, הא כיצד, היה יושב ודורש (אך עי' מיד) ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה ע"כ, ושוב במכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטיין-מלמד 106 וכו' הנוסח הוא: ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה (ז"א כל היום) . ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כאיזה צד היה יושב ושונה ואינו יודע מאין יאכל וישתה ומאין ילבש ויתכסה, הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן שנייה להן לאוכלי תרומה ע"כ. לפי זה ברור הענין, שכונתו כי, אף על פי שגם עושה המלאכה השונה ולומד תורא שחרית וערבית, מעלין עליו כאלו למד תורה כל היום, בעקר לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן (שלא נצטרכו לעשות מלאכה) , ושניים (לא: ושוין) להם אוכלי תרומה, שגם הם כל פרנסתם מן האלהים; ולפי זה יש לגרס גם במאמר הלואי (כאיזה צד וכו') , כנוסח המכילתא דרשב"י: היה יושב ושונה (ולא: דורש) וכו'. ואלו במאמר העקרי קשה הצרוף: לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה. כי מה ענין כאן למלת לדרוש, ואך בדחק מנסה אף ב"ז בכר בספרו על ערכי מדרש (Exeg. I Terminologie, 26) לומר כי אולי (vielleicht) אפשר לפרש את המאמר ע"י דמוי למימרות כגון: זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש; ואין זה מסתבר.
ואולם בהרבה מקומות שנאמר בהם "ושני לו" וכד', קודם לצרוף זה זכר לאדם או למקום שהוא ראשון. השוה למשל במובא לעיל בערך א. שֵׁנִי מאמרים כגון: הראשונים  היו נשיאים ושניים להם אבות בית דין (חגיגה ב ב); ואיזהו מובחר, מכמס ומזוניחא אלפא לסולת, שנייה להם חפרים בבקעה; תקועה אלפא לשמן, אבא שאול אומר שנייה לה רגב בעבר הירדן; קרותים וחטולים אלפא ליין, שנייה להן בית רימה ובית לבן בהר וכפר סגנא בבקעה (מנח' א א-י).
ועל כן נראה, כי מאמר זה מתרגם הוא מארמ', שנאמר בה בעקר, בקרוב: לא אתיהיבת אוריתא לדרישא אלא לאכלי מן, תניני להון לאכלי תרומה, ומלת לדרישא, שפרושה לבראש, היא שהובנה כלשון דרישה ונתגרמה: לדרוש, וצ"ע.]

4 [בנ"א אין כאן תבת תרומות.]