שֶׁנֶץ

*, מ"ר שְׁנָצִים, שְׁנָצוֹת, — רצועה שקושרים בה את הכיס1: אלו שהן צריכין שיבואו בהם מים, הקשר שבפרקסים שבכתף וכו' ושנץ2 של סנדל וכו' (מקו' י ד). ובמ"ר שנצים, שנצות: סנדל עמקי וכוס של שנצות וכו' כוס של שנצות שנטל שנציו3 טמא (כלים כו א-ב). מכנסי כהנים למה הן דומים כמין פלמניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה (נדה יג:).



1 [אך עי' גם בהבאות כדלקמן.]

2 [כך גרסת הערוך וברמב"ם, ובדפוסים: שנצי, שניץ, שניצו, שניצן.]

3 [ואלה דברי  (פירוש הגאונים, אפשטין 68) למשנה: וכוס של שנצות פ' כמין בתים בתים יש לכיס ובראש הכיס כפול העור שמו שנץ כדגר' בהמצניע (שבת צא:) הגונב כיס בשבת חייב וכו', ומפרקינן דליכא שנצין וכו', ובר"ח שבת צב: הכתיב שנאצות, שנאציו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים