1 [כנראה אין כאן מלה גזורה מן שֵׁן או שָׁנַן, אלא מלה שאולה מאשור' שִנְתֻ (ואף שִנְדֻ), במק' שִימְתִ (משורש מקביל אל שׂים בעבר') במשמ' סימן.
ואלה דברי הרב האי גאון (הרכבי, תשו' הגאונים שפה): ושש שנתות היו בהין וכו' כי מר רב צמח זק"ל אמר שנותות ופרש שהיו בו סימנים כמו חרב שנונה מעולם לא שמענו אדם ששנה אלא שנתות היו בהין ואין ברור לנו איזה לשון הוא. ובתורת מחקר שחקר מר רב צמח ואמר שמא מלשון שנינה הוא.
ומן הדקדוק שנתות אחת מהן שנת כגון חמתות אחת מהן חמת, קשתות קשת, עשת עשתות, וסת וסתות, ושמא הסימן נקרא שֵנֶת והסימנים נקראין שנתוֹת, או שמא נקובות היו כדרך שיש בקערות של נחשת הנקובות מתחתיהן העשויות לשער בהן שעות, שמניחין אותן במים כשנכנסין המים עד שֵנֶת זו לחצי שעה ועד שנת זו לשעה ועד שנת זו לשעה ומחצה והנקובות כן הן נקראות שנתות. או שמא כִירין כמו חוטין סובבין נקראין כ'טוט בערבית, ע"כ.]